אנחנו מפחדים מעצמנו

צביקה פוגל חושב שהגיעה השעה לעשות את מה שנכון לישראל, ומתוך עמדת כוח. התרפסות בפני מעצמות או הונאה עצמית כבר לא מועילים

צביקה פוגל
31/05/2009

בזמן שהטילים בעלי ראש נפץ גרעיני עושים את דרכם מאירן ומצפון קוריאה לעבר מדינות החסות של ארצות הברית, כולל ישראל, נותרה לנו כאן כחצי שעה להרהר במסכת הטעויות שעשינו, שקנו לנו ביוקר וביושר את מטח הטילים הזה. עוד כחצי שעה גם נדע אם ה"חצים", "פטריוטים" ו"כיפות ברזל" למיניהם לא היו רק עוד מקסם שווא.

מאז 1948 אנחנו לא מפסיקים לעוות את המציאות, להתכחש לה ולשקר לעצמנו. מזה 61 שנים אנחנו מנסים בכל דרך למצוא חן ולהתחנחן בפני כל מי שרק מוכן להתבטא בזכות קיומנו בארץ ישראל. במשך שישה עשורים נבנתה והתפתחה האסטרטגיה של ישראל על התאמת הפחדים האישיים והקהילתיים שלנו לאלה של ארצות הברית ומדינות אירופה. אף פעם, במשך כל שנות קיומה של מדינת ישראל לא נעשה כאן ניסיון אמיתי ומעשי, למעט מלחמת "שלום הגליל" ב-1982, להפריד בין האיומים האמיתיים עלינו לבין האיומים הבינלאומיים. ממלחמת השחרור ועד למלחמת יום כיפור, האינטרסים הישראלים תאמו את האינטרס האמריקני. באותם ימים היה לנו נוח לשמש ככלי, שיעצור את ההשתלטות הסובייטית על המזרח התיכון.

מאז ראשית שנות השמונים של המאה הקודמת ועד ימים אלה, הניסיון לחבר בין האיומים עלינו לאיומים על הקהילה הבינלאומית, הוביל את ישראל לנקוט בטקטיקה של שקרים עצמיים, זיגזגים ותעתועים. במקום להילחם באיומים הממשיים, בארגוני הטרור, בחיזבאללה ובחמאס, כדי להוביל לפתרון ולתהליך הידברות עם סוריה והרשות הפלסטינית מעמדה של כוח, בחרנו לתלות את האשם והאיום בעירק, באירן ובאל קאעדה. מיטב בנינו ובנותינו נפלו על הגנת גבולות המדינה ותושביה, בלי שהשלמנו את המשימה. בזבזנו שנים רבות של חוסן ביטחוני בשל חוסר הבנה וחוסר נחישות לאינטרס הישראלי. בכל הזמן הזה לא השכלנו להבין את מה שאומר לנו בימים קשים אלה הנשיא ברק אובמה – האינטרס האמריקני הוא למנוע את התפתחות השנאה כלפי ארצות הברית בעולם האיסלמי והערבי. כל כך הרבה שנים עברו, ועדיין לא השכלנו להבין כי יש מחיר לידידות ולכספי הסיוע, שאנחנו אמצעי למניעת הריון איסלמי קיצוני שיוליד שהיד שיעי או איזה בן אל קאעדה. הפחדים האמריקאיים חזקים מהפחדים שלנו והם המכתיבים לנו את סדר היום החדש, גם אם זה אומר חזרה לגבולות 1948.

יש הטוענים שמדינת ישראל היא מדינה פרנואידית, אך זה לבטח לא ישנה את העובדה כי באמת רודפים אותנו ומבקשים לערער את כוח אחיזתנו כאן. יחד עם זאת, מותר להניח כי רובנו לא רוצים לשלוט באוכלוסיה פלסטינית בת שלושה וחצי מיליון נפש, או חס וחלילה לספחם כתושבי מדינת ישראל. המלכוד בו נתונה ישראל, מוביל בשנים האחרונות את ההנהגה שלנו לסמן את אירן כ"ה-בעיה", ובכך כופים על עצמנו הסדר מתוך חולשה עם הרשות הפלסטינית ועם סוריה. כשאירן היא בעיה ישראלית ולא בינלאומית, אנחנו כבר לא נכס אסטרטגי לארצות הברית.

אם תשומת הלב שלנו תתמקד ברצון להוביל להסדר עם סוריה ועם הרשות הפלסטינית, תוך לחימה בארגונים המנסים למנוע הסדרים שכאלה, נחזור להיות בני ברית בינלאומיים שחשוב לשמור עליהם ולטפח אותם. אם לא נדע לעמוד על דעתנו ועל האינטרסים שלנו, יעמידו אותנו בפני עובדות שלא יאפשרו לנו להגן על השיקולים הביטחוניים והקיומיים שלנו. יותר מאשר הוכיחה ישראל כי היא ראויה לידידות העם האמריקני, הוכיחו מדינות ערב כי לא ניתן לבטוח בהן.

מתווה לשלום

המנהיגות בישראל נבחרה כדי להבטיח קיום, לא כדי להסיר איום. תחת גישה זו, מותר לנו לקבוע כי לפשרות ולוויתורים אין מקום כתנאי פתיחה למשא ומתן. רק שלום תמורת שלום וגבולות בטוחים לכל הצדדים יכולים להוות בסיס למשא ומתן. זכות קיומם של הפלסטינים יכולה לעמוד להם, רק אם יוכיחו כי יש בכוונתם לעמוד בהסכמים ובהתחייבויות או כחלק ממצרים וירדן, החולקות איתנו את חובת הקמת המדינה הפלסטינית הבלתי אפשרית בעזה וביו"ש. חלקי ארץ ישראל אשר יושבו ברמת הגולן וביו"ש, כמו גם ירושלים, יישארו בריבונות ישראלית כחלק מהמס אותו ישלמו מדינות ערב השכנות על יציאתם למלחמה ולמען ביטחון כל הצדדים המעורבים בתהליכי השלום. רק רוח מדינית כזו לאורך זמן תזכה לתמיכה פנים ישראלית ולהכרה בינלאומית.

האינטרס הישראלי אינו תלוי בשמאל או בימין. הוויכוחים הבין מפלגתיים צריכים להיות על השיטה ולא על המהות. העולם המערבי והעולם הערבי השפוי, החילוני, זקוק למדינת ישראל חזקה והחלטית. אם נמשיך לתת לדמוקרטיה הרעועה שלנו, שהחליפה שש עשרה ממשלות בשלושים וחמש השנים האחרונות, ולבעלי אינטרס אישיים מתוכנו להוביל אותנו, לא ירחק היום בו לא נהיה ראויים למעט הכבוד שעוד נותנים לנו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully