אבי כהן, פרשן?

ערוץ ספורט ישן, ערוץ ספורט חדש, שידורים חיים מכל העולם, כדורגל, כדורסל, כל יום וכל שעה, עידן טלוויזיוני חדש, אמריקה בישראל. והנה מגיע יום שישי, פיניתי לי שעתיים לחוויה החורפית האהובה של צפייה בכדורגל דרך המרקע, מלווה ברעשי הרקע של הגשם המידפק על החלונות. סיפור המשחק היה אמור להיות חזרתו של הוד אווירוניותו, אלון מזרחי, למגרשים ובכלל, מה רע לראות את כפ"ס של שום, ש"משחקת כמו קבוצת ליגת על"? המשחק נפתח, כפ"ס אפילו כבשה שער אמיתי של כדורגל (ממש כמו ב"ליגת העל"), אבל מהר מאוד הבנתי שאת החוויה האמיתית, גם אם לא הייתי בוחר בה, יספקו לי רעשי הרקע, לא אלו של הגשם, אלא של צמד האוחזים במיקרופון ובראשם שחקן העבר, המאמן בפוטנציה והפרשן בעל האימפוטניציה (המילולית) - אבי כהן.

אני כבר לא מדבר על אותו גיבוב מתמשך של דברי פרשנות לכאורה, בהם מתאר לנו הפרשן המלומד כי "זו הייתה הגבהה טובה, העצירה של דרסיליה את הכדור הייתה גם כן טובה, אבל הסיום לא היה מספיק טוב". כי כשמושיבים בכיסא הפרשן מישהו שאין לו הרבה מה להגיד, אבל מכורח תפקידו אין לו ברירה, אז תיאורי מהלכים במסווה של פרשנות הם רק נקודת הפתיחה ל-90 דקות של ברברת מיותרת.

מחצית ראשונה, בסביבות הדקה ה-20, אבי כהן מסביר כי בית שאן שנוהגת לשחק בכדורים ארוכים לחלוץ, תצטרך בגלל הגשם לעבור למשחק שמבוסס על הרבה מסירות קצרות. אז מילא, שמאמן בית שאן, אייל לחמן, מצהיר בכל הזדמנות שהדרך בה הוא רוצה שחניכיו ישחקו היא הנעת כדור במרכז המגרש, אבל, דווקא אתה אבי, שמכיר את הכדורגל האנגלי באופן אישי, איך אתה מסביר את הצורך של קבוצה שמשחקת על כדורים ארוכים (נגיד), לעבור לשחק בפסים בגלל המשטח הרטוב?

בדקות הסיום של המחצית הראשונה, קיבל עידן שום טיל לחיבורים, מה שנהוג לקרוא במחוזותינו: ביצים, אשכים, אגוזים, או ככל העולה על לשונכם. כעבור כמה רגעים בהם ראינו שוב ושוב את הכדור הפוגע לעידן בשום, את הבעות הכאב שלו ואת האיבר בו הוא אוחז בכאב, פרץ רוני בראון לשידור והסביר: "הוא פשוט קיבל את הכדור במקום הרגיש". מכוון ברבש וכהן, שהתפתלו עד אז כדי לא להזכיר את האזור המפורז, נשמעה אנחת רווחה, וכהן בחר להסביר לנו סופסוף מה העניין הגדול: "זה כואב". וואלה?!

סיכום המחצית הראשונה, אבי כהן על הקבוצה המדורגת ערב המחזור במקום ה-10 עם הכי הרבה ספיגות בליגה הלאומית – 24 שערים ב-13 משחקים. "אחרי השער שספגה, המשיכה בית שאן בשיטה הרגילה שלה – לשמור ולא לקבל עוד שערים". שלוש דקות בתוך המחצית השניה, כבר חוזר בו מר כהן ובניתוח טקטי מבריק טוען: "בית שאן משחקת מאוד מבוקר, אפילו דפנסיבי מובהק ועדיין היא סופגת את כמות השערים הגבוה ביותר בליגה". להקליט ולשמור.

יכולתי להמשיך ולצטט כהנה וכהנה, אבל מי שראה את המשחק כבר סבל/צחק מספיק ומי שלא – הרוויח. היה זה אבי כהן עצמו, שבמהלך השידור, ברגע של רהיטות בלתי צפויה, סיכם את תרומתו כפרשן: "דיברתי עם יצחק שום לפני המשחק והוא שאל אותי מה נראה לי שהולך להיות במשחק. אז אמרתי לו: 'מה שאני חושב זה לא כל-כך חשוב'".

האמת שהיא שאין לי שום דבר אישי נגד אבי כהן ואפילו אין לי כוונה לבוא אליו בטענות. הוא יודע לעשות מה שהוא יודע (וזה לא פחות טוב מרבים אחרים בתחום), החברים הנדיבים בערוץ הספורט מוכנים לשלם לו על זה וכל השאר זאת לא בעיה שלו. אבל לחברים בקרניצקי 4, אם אתם במשרד של ספורט פלוס או ספורט מינוס, תעשו לכולנו טובה ותפסיקו לעבוד עלינו בעיניים.

זה שאתם יודעים להפיק שידור מוצלח של ליגת האלופות אנחנו כבר יודעים, אבל עכשיו, כשבשביל הקצפת והדובדבנים נצטרך להכניס את היד עמוק יותר לכיס, נגמרו ימי הסליחות לגבי חובבנות במה שצריך להיות הלחם והחמאה שלכם ושלנו. שידור זה מקצוע, להיות פרשן זה מקצוע.כוכבי עבר בכל העולם לא מתביישים ללמוד לפני ומהלך כניסתם לתחום, אז או שתלמדו את הפרשנים שלכם לפרשן, כי אבי כהן לא לבד, או שתמצאו מישהו שיודע לעשות את העבודה. בשביל לשמוע מישהו שמה שיש לו להגיד "זה לא כל-כך חושב", יהיה לנו תמיד את ערוץ 1 ואם לא תיזהרו, תהפכו גם אתם לגרסה חדשנית ועטופה יפה יותר של אותו בלון מנופח מרוממה. ולכם, למיטב ידיעתי, עדיין אין תקצוב ממשלתי.