יום אחד, עשה עמי דבר מאד מוזר ומסוכן! הוא כיסה לעצמו את העיניים עם כיסוי מיוחד ואמר לי: "אלווין, עכשיו הכל תלוי בך! אני לא רואה לאן הולכים. אתה האחראי!", ונתן פקודה להתחיל ללכת. הייתי ממש מבוהל. לא ידעתי אם להסתכל קדימה או אל עמי, שחלילה לא ייפול או יתקל בדבר כלשהו. כשהגענו לצומת הראשון, התקדמתי עד לשפת המדרכה ועצרתי. כך לימדו אותי.
עמי הקשיב בתשומת לב לרעשים ברחוב וכשלא שמענו יותר דבר, הוא קרא: "קדימה אלווין, לך למדרכה! התקדמתי בזהירות, תוך כדי שאני מקפיד לשמור על הליכה באמצע הפסים הלבנים של מעבר החצייה. שהגעתי לשפת המדרכה שממול, עליתי עליה בשתי רגלי הקדמיות ועצרתי, כדי לסמן לעמי שיזהר. הוא מאד שיבח אותי על כך.
לא רואה בעיניים
אחרי זמן מה הגענו לצומת גדול עם הרבה מכוניות ואנשים וכל מיני עמודים עם אורות מתחלפים הנקראים רמזורים. אנשים פנו לעמי והציעו לו עזרה כדי לחצות את הצומת, אבל עמי סירב בנימוס ואמר שהוא סומך עלי שאביא אותו בשלום לצד השני.
"כל הכבוד לך עמי שאתה סומך עלי, אבל אולי תוריד את כיסוי העיניים הטיפשי הזה ולא תפחיד אותי כל כך!", חשבתי לעצמי. אבל הוא התעקש להישאר בעיניים מכוסות. אישה וגבר שעמדו וחיכו יחד איתנו כדי לחצות את הרחוב התלחשו בקול רם: "מסכן , כל כך צעיר ויפה והוא עיוור!".
"מה פתאום עיוור, חברים, מה פתאום עיוור! הוא סתם משחק משחקים טיפשיים", לחשתי לעצמי. "ומה, אדם עיוור הוא מסכן? איזה שטות זאת! אדם עיוור לא רואה ולמרות זאת הוא מצליח לעשות כמעט כל דבר ואפילו שהוא לא רואה. אדם עיוור הוא אדם אמיץ לא מסכן." חשבתי והתבוננתי ברחמים אל הזוג המתלחש. עמי חייך ולא אמר דבר.
עדיין, תלמיד מצטיין
לפתע, הוא הורה לי להתקדם ולחצות את הרחוב. איך הוא למען השם יודע? חציתי בזהירות תוך שהסתכלתי כל הזמן לכל הצדדים. מכוניות רבות עברו בצומת אבל אף אחת לא באה לכיוון שלנו. הוא ממש טוב בעניין הזה ואני לומד איך להיזהר ברחוב.
אחרי זמן מה, הגענו לטנדר שחיכה לנו בצל. עמי הוריד את כיסוי העיניים וליטף את ראשי באהבה. הוא אמר לי שאני כלב מבריק! אני לא יודע מה זה, אבל הוא נראה מאד מרוצה, אז זה בוודאי משהו טוב. שמתי לב שהחולצה שלו הייתה רטובה. מעניין, כי לא היה חם מדי וגם לא ירד גשם, אז ממה היא נרטבה? פתאום , משום מקום הופיע רועי, מדריך בבית הספר שלנו. הם לחצו ידיים ורועי אמר: "יש לך תלמיד מצטיין, כמו המורה! הוא לא עשה אף טעות! כל הכבוד עמי!".
"מה פתאום 'כל הכבוד עמי!'. הוא צריך להגיד לי, כל הכבוד. אני לא עשיתי אף טעות!" חשבתי בכעס. "בכלל, אנשים אוהבים לשבח את עצמם על דברים שאנחנו הכלבים עושים בהצלחה", חשבתי וחיפשתי לי מקום מוצל לנוח. "ובכלל מאיפה רועי יודע אם עשיתי טעויות או לא? מה, הוא עקב אחרינו?" רטנתי ביני לבין עצמי.
כשסוף, סוף מצאתי מקום מוצל לשבת, ניגש אלי רועי עם קערת מים קרים כמו קרח ונתן לי גם שני ביסקוויטים. אני מת על ביסקוויטים. רועי ליטף את ראשי, גירד לי מאחורי האוזן ושיבח אותי מאד. "בר-מזל האיש שאתה תהיה כלב הנחיה שלו!", למרות שאני חושב שהוא עקב אחרינו, נראה לי שרועי בכל זאת בסדר.