מחקר: המורים בתיכון הורסים את החשק ללמוד

המוטיבציה של ילדי כיתות ח' בישראל ללמוד ולהכין שיעור בית נמוכה באופן משמעותי מזו של ילדי כיתות ד'. כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. לדברי החוקרים, ד"ר עידית כ"ץ, ד"ר אבי קפלן וגילה גואטה, אף כי הצרכים הפסיכולוגיים של תלמידי כיתה ד' אינם שונים מאלה של תלמידים בכיתה ח', המורים בכיתות ד' נתפסים בקרב התלמידים כמי שתומכים בצרכים האלה יותר מאשר המורים בכיתות ח'.

במהלך השנים הועלו השערות שונות בניסיון להסביר ירידה במוטיבציה הפנימית של תלמידים. "ההסבר המקובל ביותר היה כי תהליכים פסיכולוגיים אופייניים לגיל ההתבגרות הם אלה שיוצרים ומכוונים את השינויים במוטיבציה", אמרו החוקרים. "במחקר הנוכחי, השתמשנו בתיאוריית 'ההכוונה העצמית', תיאוריה המדגישה את התפקיד המשמעותי של הסביבה בה הילד גדל בעיצוב המוטיבציה שלו”. לפי התיאוריה, ציינו החוקרים, תמיכה של אנשים בסביבה בצרכים הפסיכולוגיים של התלמיד מעודדת למידה מתוך מניעים פנימיים. לעומת זאת, בסביבה שאינה תומכת בצרכים הפסיכולוגיים של התלמידים יכול התלמיד לבחור ללמוד מתוך מניעים חיצוניים, ולכך יש השלכות רגשיות שליליות.

החוקרים, שהתבססו על התיאוריה הזו, בחנו את התרומה שיש לרמת תמיכה שונה של המורים בצרכים הפסיכולוגים של התלמידים להיבדל במוטיבציה של התלמידים בין בית הספר היסודי לחטיבת הביניים. במחקר השתתפו 72 תלמידי כיתות ד' ו-101 תלמידי כיתות ח' מבתי ספר באזור הדרום. התלמידים מילאו שאלונים שבחנו את המוטיבציה שלהם להכנת שיעורי-בית בתנ"ך, את רמת הצרכים הפסיכולוגיים שלהם וכן את המידה שבה הם תופסים את המורה כתומך בהתנהגותו בצרכים אלה.

לדברי החוקרים, "תוצאות מחקר זה מדגישות את הצורך לשים דגש רב יותר בכיתות הגבוהות על הצרכים הרגשיים-פסיכולוגיים של התלמידים ולא רק על צרכיהם האקדמיים. כל זאת, על מנת לעודד למידה מתוך לימודים פנימיים ומיטביות בקרב תלמידים בחטיבות הביניים ובתיכונים, ובמטרה להקטין את הנשירה".