תום עידן אחמדינג'ד כבר באופק

השבוע אישרה ועדת הבחירות באירן את מועמדותם של ארבעת המועמדים הבולטים בבחירות לנשיאות אירן, הצפויות להיערך ב-12 ביוני, בעוד שלושה שבועות. לצד מועמדות הנשיא המכהן מחמוד אחמדינג'ד אושרה גם מועמדותם של ראש הממשלה לשעבר הרפורמיסט מיר חוסין מוסאווי, יו"ר הפרלמנט לשעבר הרפורמיסט מהדי כרובי, והמועמד השמרן וראש משמרות המהפכה לשעבר הגנרל מוחסן רזאי.

הציפיות סביב תוצאות הבחירות הללו גבוהות מאוד לא רק באירן, אלא גם בישראל, ארצות הברית ובקהילה הבינלאומית. רק השבוע הבטיח נשיא ארה"ב ברק אובמה, במסיבת עיתונאים משותפת בבית הלבן עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, כי ההידברות בין ארה"ב לאירן תיפתח לאחר הבחירות לנשיאות באירן.

אובמה יודע כנראה על מה הוא מדבר, כי בניגוד למדינות אחרות במזרח התיכון, הבחירות באירן נחשבות להוגנות ולעיתים מפתיעות. הנשיא שייבחר יהיה כפוף אמנם להנהגה הרוחנית אולם יוכל בהחלט לקדם רפורמות פנימיות ולנהל דיאלוג מסוים עם המערב. ברור, אם כך, מדוע השאלה המסקרנת ביותר כיום היא: האם ארבע השנים הסוערות של אחמדינג'ד עומדות להסתיים?

בחודשים האחרונים צנחה הפופולריות של הנשיא האירני. הסיבה העיקרית לכך היא מצבה הכלכלי העגום של אירן: האבטלה גואה, שיעור העניים עולה, הגירעון הממשלתי גבוה והאינפלציה חוגגת. הציבור האירני אף מאשים את אחמדינג'ד בניהול מדיניות לקויה (כן, כולל הפניית משאבים רבים לפרויקט הגרעין) שהובילה לסנקציות בינלאומיות שפגעו אנושות במשק האירני. על אף התמיכה שלה הוא זוכה מהמנהיג הרוחני עלי חמינאי, ניתן להעריך כי הציבור האירני מאס בנשיא.

אחמדינג'ד, 52, נשוי ואב לשלושה, מכהן כנשיא אירן מאז שנת 2005. הוא כיהן כראש עיריית טהרן מ-2003 ועד ליוני 2005, טרם היבחרו לנשיא. מאז ומתמיד הציג את עצמו כאחד מפשוטי העם, כאדם צנוע וסגפן. בנאומיו הרבים הוא נוהג לתקוף באופן חריף ביותר את ישראל ואומר כי יש למחוק את הישות הציונית מהמפה.

אחמדינג'ד אף עורר סערה כשטען כי יש להטיל ספק בקיומה של השואה והגדיר באחד הראיונות את השואה כ"מיתוס".
מסתבר שדבריו על השואה הכעיסו לא רק את ישראל והעולם המערבי אלא גם המועמדים הרפורמיסטים בבחירות באירן. המועמד מהדי כרובי תקף את נשיא אירן ואמר כי הכחשת השואה משרתת את האינטרס הישראלי ומעמיקה את הבידוד הבינלאומי של אירן.

המועמד הרפורמיסטי השני ובעל הסיכויים הטובים ביותר לנצח את אחמדינג'ד, מיר חוסיין מוסאווי, אמר לפני כחודש דברים דומים: "יש לגנות רצח של חפים מפשע. הנשיא העלה את נושא השואה באופן מוטעה". מוסאווי, 68, הוא כאמור המועמד הבולט ביותר לקבל קולות מהמחנה הרפורמיסטי ו"לגנוב" מעט קולות מהמחנה השמרני ואולי אף לנצח בבחירות.

מוסאווי כיהן כראש ממשלתה האחרון של אירן בין 1981-1989 לפני שהתפקיד בוטל. לאחר כעשרים שנה שבהם שמר על שקט פוליטי, במהלכם ניהל את האקדמיה האירנית לאומנויות, הודיע כי יתמודד על הנשיאות. הודעה זו באה לאחר שחברו הטוב, הנשיא לשעבר מוחמד חאתמי, פרש מהמרוץ כדי לשפר את סיכויי מוסאווי להביס את אחמדינג'ד. במסיבת עיתונאים שקיים באפריל אמר עוד כי בכוונתו לנהל דיאלוג עם המערב והבהיר כי הוא מאמין בחופש העיתונות ובחופש הביטוי.

ארבעת המועמדים המרכזיים בבחירות לנשיאות אירן מתחלקים לשניים: שמרנים (אחמדינג'ד ורזאי) ורפורמיסטים (כרובי ומוסאווי). הרפורמיסטים מקווים שריזאי יגרוף חלק מהקולות שהיו מובטחים לאחמדינג'ד ובכך ישפר את סיכוייהם לזכות בבחירות. השמרנים, מנגד, מקווים שקולות רפורמיסטים רבים "יתבזבזו" על כרובי ובכך תיסלל דרכו של אחמדינג'ד בחזרה ללשכת הנשיא.

כך או כך, צפויה מערכת בחירות צמודה ביותר, שככל הנראה תוכרע בסיבוב שני בקרב ראש בראש בין אחמדינג'ד למוסאווי.
נשיא אירן נחשב לתפקיד השלישי בחשיבותו באירן, אחרי המנהיג העליון האיתוללה עלי חמינאי ואחרי יו"ר המועצה לקביעת אינטרס המשטר באירן והנשיא לשעבר האשמי רפסנג'אני.

ניתן להעריך שבין אם ייבחר מוסאווי, בין אם ייבחר כרובי ובין אם ייבחר רזאי, לא צפוי שינוי מהותי במדיניותה של אירן כלפי פרויקט הגרעין. חמינאי הוא הפוסק הבלעדי בניהול מדיניות החוץ ומי שנחשב לכוח המניע מאחורי תכנית הגרעין האירנית. למרות זאת, רבים מאזרחי אירן מייחלים לשינוי ולסילוק משטר האיתוללות. מי שמכיר את כוחות האופוזיציה והסטודנטים באירן, יודע שלא מדובר ברעיון מופרך. כפי שכבר הוכיחו, מהפכות, האירנים יודעים לעשות.