סלון מזל

תמר אבשלום, בת 21, באר שבעית במקור, השתחררה לפני חצי שנה מהצבא, עשתה פסיכומטרי, מתגוררת בפלורנטין עם החבר, עבדה כברמנית ובקרוב נוסעת לעבוד בקנדה לתקופה של חצי שנה לחסוך קצת כסף. אחרי כמה דירות זוועתיות סוף סוף מצאו את המקום המתאים - "דירה בלי עכברים או חתולים על הגג שנופלים לך אל תוך הבית".

"בעיקרון שירתתי בצבא בקריה וגרתי בבית השריון. חברה מבית השריון לקחה אותי למסיבה, שם הכרתי את חבר שלי. היה הרבה יותר כיף לגור יחד מאשר לגור בבית השריון עם כל מיני בנות שאני לא מכירה שהזיזו לי את הדברים מהמיטה. הצבא נגמר, מצאנו עצמנו שנה יחד, הקמתי לי פה תוך כדי הצבא חיים טובים ולא רציתי לעזוב אותם, כך יצא שנשארתי. אני מתארת לעצמי שאם לא הייתי פוגשת את חבר שלי הייתי חוזרת לבאר שבע אחרי הצבא, אבל החיים גלגלו אותי לכאן".

"בתקופת התיכון חברות שלי ואני תמיד חלמנו על פלורנטין, על דירה תל אביבית עם תקרה גבוה ורצפה מגניבה, כלב ופופים סגולים - והאמת שלא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר. בדרך כלל חוזרים לבית של ההורים אחרי הצבא. עובדים, חוסכים כסף ורק אז עוברים למרכז, אבל זה קרה. אני חושבת שחברות שלי בשלב מסוים יעשו גם את המעבר. זו עיר שצריך לעבור בה לפחות פעם בחיים".

"הכל קורה פה מהר, הכל חי, הכל זז. זה בדיוק מתאים לגיל שאתה בטירוף של להבין מה אתה רוצה מעצמך ויש כל כך הרבה הזדמנויות. אתה מחפש עבודה ומדבר עם אנשים ויומיים אחר כך יש לך עבודה. הכל זז יותר מהר. אני מגיעה לבאר שבע ומשתגעת מזה ששום דבר לא זז. הכל בקצב איטי, אנשים הולכים יותר לאט. לא שזה רע, אבל לתקופה הזו בחיים שלי זה יותר מתאים".

"יש מנטליות אחרת לגמרי, מנטליות של קניות ובתי קפה, מנטליות שלא הכרתי. בבית השריון נתקלתי בכל מיני אוכלוסיות שלא מוכרות לי והרגשתי לא שייכת לשום מקום עד שהכרתי את החבר, הגעתי לפלורנטין והכרתי את החבר'ה. דווקא פה אפשר להגיד שמצאתי את עצמי מבחינה חברתית. גם היום אני יכולה להגיד שאני מרגישה תל אביבית, למרות שאני לא יודעת מה זה. לא נראה לי שיש מישהו שהוא באמת תל אביבי. מצד שני, גם בבאר שבע לא תמיד הרגשתי בבית מבחינת האנשים והחברה".

"כרגע אני מעדיפה את תל אביב, בגלל זה אני כאן. הכל זז כאן ואתה יכול למצוא יותר מהר את מה שאתה מחפש ואת מה שאתה רוצה. באותה נשימה אני יכולה להגיד שאני לא רואה את עצמי משתקעת פה, יש מלא דברים בבאר שבע שמאד חסרים לי. פה יש תחושה שאתה מכיר מליון אנשים ואומר שלום למליון אנשים אבל מתוכם מעטים האנשים שהם באמת חברים שלך. לצערי יש פה תחושה שכל אחד הוא לעצמו ולעיסוקים שלו".

"אני אוהבת לעשות יוגה, אני אוהבת שיש פה בפלורנטין המון מוזיקה. יש פה מלא מוזיקאים ותמיד תמצא מישהו שמנגן ושר ומשמיע את השיר החדש שלו. אני אוהבת שיש המון אופציות של יציאה, מיליון ברים ומיליון הופעות כל ערב ומיליון דברים מעניינים שאתה יכול רק לבחור".

"קשה לי להגיד "בבית". עדיין חסרה לי המשפחה שנמצאת בבאר שבע שאני מאד קשורה אליהם. גם לחברות מהתיכון אני מתגעגעת. אם הם היו כאן הייתי מרגישה לגמרי בבית. יש אומנם קשרים חדשים וטובים עם אנשים כאן, אבל עדיין נשארים געגועים".

"אני מתארת לי שכן. אני כנראה ארצה ללמוד פה בתל אביב טיפול בהפרעות תקשורת, מבעיות דיבור וגמגום ועד אוטיזם. ללמוד בתל אביב זה נראה לי טוב, יש כאן הרבה יותר אפשרויות תעסוקה, הכרת אנשים בתחום, יותר מקום להתפתחות. אבל למרות כל היתרונות של העיר לפעמים בא לי לברוח לבאר שבע".