שמעון גרשון צריך תיקו

יש שחקנים, בודדים, שלעולם לא תשכח את הפעם הראשונה בה ראית אותם, והבנת. שחקנים שעשר דקות הספיקו לך כדי לדעת שהם עשויים מחומר אחר. עם שמעון גרשון זה קרה לי בערב אחד קר, במוסקבה, ב-7 ביוני 1997. במוסקבה קר גם בקיץ.

שמעון גרשון ושוקי נגר התקשו להירדם בלילה שלפני המשחק. רוח מוסקבאית נקשה על החלונות של בית המלון המפואר "קוסמופוליטן", לא רחוק מהכיכר האדומה, כשגרשון ונגר ישבו על מיטותיהם ושקעו בשיחה ארוכה. הם כבר סעדו עם חברי המשלחת הישראלית את ארוחת ערב השבת, שבישל עבורם השף שהובא במיוחד מ"אינטרקונטיננטל", אמרו את הברכות, וכעת מצאו את עצמם לבדם בחדר. נגר עמד להתחתן, והשיחה על הנישואים הקרבים וחיי הזוגיות עזרה להרחיק מעט את ההתרגשות ממה שמצפה להם מחר. הרוסים.

השחקנים הצעירים של ישראל עמדו בפני מבחן חשוב. אם יסיימו את המשחק מול נבחרת רוסיה הצעירה בתוצאת תיקו, הם יתקרבו להישג מרגש: עליה לרבע גמר אליפות אירופה לנבחרות עד גיל 21. רק שמונה נבחרות מכל היבשת יזכו להגיע לשלב הזה, אלה שיסיימו ראשונות בבתים המוקדמים.

אלה היו ימים יפים לכדורגל הישראלי, שמצא את עצמו לפתע בעמדת זינוק לצמרת האירופאית. הנבחרת הלאומית, "הבוגרים" בלשונם של גרשון ונגר הצעירים, הפתיעה את נבחרות בולגריה ורוסיה בניצחון ותיקו ביתיים, ולמרות המבוכה בקפריסין עדיין ראתה עצמה מועמדת להשתתף במונדיאל 98'. הצעירים, ששיחקו בבית מקביל, הפתיעו עוד יותר כשהובילו בהפרש של ארבע נקודות על הנבחרת הרוסית. מלבד המשחק במוסקבה נשאר לישראל הצעירה עוד משחק אחד, בבולגריה, ולרוסים נותרו שני משחקים נגד הבולגרים. תיקו במוסקבה, שישמור על ההפרש, ישאיר את ההכרעה ברגלי ישראל.

במשחק הקודם נגד הרוסים, באיצטדיון בהרצליה, ניצחה הנבחרת הישראלית 0:1. ההישג היה מרשים, אבל לכולם היה ברור שהפעם, על אדמת רוסיה, באיצטדיונה של לוקומוטיב מוסקבה, הסיפור יהיה קשה הרבה יותר.

בבוקר המחרת התעוררו גרשון ונגר והתפללו את תפילות השבת. אחר-כך, בארוחת הבוקר, קיבלו איחולי הצלחה מהבוגרים, שיצאו לאימון אחרון. אריק בנאדו אמר להם שהוא בטוח שהם לא מפסידים, תיקו לפחות. בשעות אחר-הצהריים הם כבר היו באוטובוס המהודר, בדרך לאיצטדיון "לוקומוטיב" בפרברי מוסקבה.

נגר היה ותיק למדי בנבחרת הצעירה, גרשון שחקן חדש. עד לפני כחודשיים הוא היה עדיין שחקן אלמוני, בדרך-כלל מגן ימני או קשר אחורי בקבוצת התחתית של הפועל תל-אביב, בהדרכתו של משה סיני. כשהגיע המאמן המחליף, דרור קשטן, הסתכסך איתו הבלם האחורי הקבוע, גיא שרעבי, וקשטן הימר על גרשון כמחליפו בתפקיד. התמיהות שעלו, כיצד מעז קשטן לסכן כך את הפועל המסובכת במאבק נגד הירידה, התחלפו במהירות בקריאות התפעלות מהשחקן הצעיר. יצחק שום, מאמן הנבחרת הצעירה, הזמין אותו לסגל.

גרשון ידע שהוא עומד לפתוח בהרכב הראשון במוסקבה. במשחק האימון האחרון, נגד הבוגרים, הוא תופקד כבלם אחורי והוכיח שהוא ראוי לתפקיד. הוא גם ידע שמולו עומדת נבחרת חזקה מאוד, ובה כמה שחקנים ששוויים מוערך במיליוני דולרים. בחלק הקדמי שיחקו דימיטרי חוחלוב, דנצ'נקו מאייאקס ואיגור טיטוב האיום מספרטק. לנבחרת הצעירה, היה ברור לכל, מצפה משחק שעיקרו התגוננות מתמדת, לצד ניסיון להשיג שערים בהתקפות מתפרצות.

מספר שחקני מפתח חסרו בנבחרת הצעירה, מסיבות שונות, ובהם עידן טל ואורן זיתוני. המאמן שום החליט לפתוח עם ההרכב הבא: דוידוביץ'; בכר, גרשון, עמי אזולאי, רענן דרעי; נגר, קופל, שום, חסן, אברבאנל; סביליה.

איצטדיון "לוקומוטיב" היה כמעט מלא בצופים, שנכנסו בחינם למשחק. האווירה היתה עוינת. אילן בכר, המגן הימני שמשחק בסמוך לקווים, יזכור עוד שנים את שפת הגוף המאיימת של האוהדים הרוסים ואת מנגינת הקריאות שעלו מהקהל. השחקנים לא ידעו שפשרן של חלק מהקריאות הוא "יורעלו היהודים", לא שמעו שבכניסה לאיצטדיון הותקף אוטובוס האוהדים הישראליים על-ידי בריונים מקומיים, אבל גם הם הרגישו תנודות רעות באוויר.

הרוסים הסתערו מהרגע הראשון. הם שיחקו מהר, חזק ובביטחון, כשהם מנסים לפרוץ את המערך הישראלי מכל כיוון וטווח אפשרי. היתרונות הפיזיים, תחושת הביתיות והמערך הטקטי של ישראל הבהירו כי אלה יהיו פני המשחק לפחות עד שיובקע בו שער. על שמעון גרשון הוטל לנווט את משחק ההגנה.

שוקי נגר, החבר לחדר, מספר: "שמעון התרגש מאוד בדקות שלפני המשחק, אבל מיד אחרי שהשופט שרק הוא כבר היה מלא ביטחון. כל הנבחרת התגוננה מהרגע הראשון, ואנחנו, המגינים והקשרים, היינו בקשר קבוע אחד עם השני, כששמעון מכוון את כולנו מאחור. מהרגע הראשון המשחק היה מאוד אגרסיבי, פיזי מאוד, אבל שמעון שיחק כאילו הוא בתפקיד הזה כבר עשר שנים. מהר מאוד הוא היקנה לכולנו את השקט שהיינו צריכים. הרגשנו טוב, הרגשנו בטוחים בעצמנו".

הנבחרת הישראלית נלחמה בחירוק שיניים. בכר ודרעי חסמו את האגפים, כל שחקני הקישור התרוצצו וכיסו שטחים, ואת הכדורים שהרוסים הצליחו להעביר לאיזור הרחבה, גרשון ואזולאי ניקו בראש וברגל. בכל המחצית הראשונה, למרות החזקה כמעט בלעדית בכדור, הצליחו הרוסים להגיע רק למצב מסוכן אחד: טיטוב שלח את דנצ'נקו לאחד על אחד מול דוידוביץ', שגלש מולו והרחיק. גם לישראל היתה הזדמנות, כשעידן שום בעט טיל שעבר מעל המשקוף. במהלך המחצית בלטו במיוחד שני שחקנים: ניר סביליה, שהירבה להחזיק בכדור ולהטריד את ההגנה הרוסית, ושמעון גרשון, שהיה מכשול בלתי-עביר. הישראלים המזיעים סיימו את המחצית בלי לספוג.

הלחץ הרוסי רק גבר במחצית השנייה. בדקה ה-52 חוחלוב נגח לידיים של דוידוביץ', ובדקה ה-62 דוידוביץ' זינק ולקח כדור רוחב מסוכן. המאמן שום זיהה עייפות אצל השחקנים ובדקה ה-63 ביצע שינוי כפול: רונן פייגנבוים החליף את עמי אזולאי בתפקיד הבלם הקדמי, אבי תקוה החליף את מנור חסן בקישור.

בדקה ה-69 אירעה תקלה חמורה. המגן רענן דרעי הרחיק גרוע את הכדור, סולומטין חטף, מסר לאיגור טיטוב, שחתך הצידה ושלח טיל לחיבור. 0:1 לרוסים. אבינעם פורת כתב למחרת ב"ידיעות": "כאן, הפלא ופלא, התגלה מצרך חדש בכדורגל הישראלי. אופי". השחקנים הצעירים מיהרו לחדש את המשחק, שום הכניס מיד את חיים חג'ג' במקום דרעי שפישל, ולא חלפו שתי דקות מהשער הרוסי עד שאבי תקוה שלח כדור עומק מבריק לסביליה, שפרץ והוכשל ברחבה. פנדל. אלי אברבאנל בועט פנימה. 1:1.

עשרים הדקות האחרונות היו היסטריות. הרוסים תקפו עם שבעה ושמונה שחקנים, וההגנה הישראלית, שהוכיחה בקיאות בשיטות שונות להעברת הזמן, נראתה מותשת. "בסוף ממש שיחקנו על הרזרבות", אמר אחרי המשחק המאמן שום. דנצ'נקו, טיטוב וגלוסקוי הגיעו לחצאי הזדמנויות, אבל השריקה של באזולי האיטלקי קטעה את המתקפה. זהו. תיקו. במוסקבה.

המאמן שום, השבוע: "אני לא אשכח אף פעם את ריקודי השמחה שלנו באמצע המגרש. שחקנים ישראלים רוקדים ככה על מגרש ברוסיה, זה היה אירוע מרגש במיוחד. הם נתנו מלחמה גדולה מאוד, זה היה אחד המשחקים שנבחרת ישראלית נתנה לגמרי את כל מה שיש לה. הימרתי על שמעון גרשון במשחק הזה, ומבחינתי זו היתה החלטה אמיצה. למרות חוסר הניסיון שלו, היתה לי תחושה שהוא מסוגל לקחת אחריות על ההגנה של הנבחרת".

אילן בכר, השבוע: "כמה לחץ התפרק בסיום. כולם התחבקו והתנשקו, יחד עם שום ועם שלמה שרף, המאמן של הבוגרים, שכל המשחק ישב איתו על הספסל. זה היה משחק כל-כך קשה, הם היו קבוצה מצויינת והיה הרבה מאוד לחץ. היה שם יציע שלם של צעירים, מין ניאו-נאצים, שכל המשחק קיללו אותנו. זה היה ממש לא נעים, אבל רצינו להוציא תיקו והוצאנו תיקו. היינו מאושרים. אני חושב שהכי מאושר היה שמעון. זה היה המשחק הראשון שלו בנבחרת, והוא הנהיג את ההגנה כמו מלך".

עידן שום, השבוע: "לא באמת ידענו לאן אנחנו מגיעים, לא היה לנו מושג כמה קשה יכול להיות משחק חוץ ברוסיה, מול קהל עוין. מעט נבחרות או קבוצות ישראליות הצליחו, במיוחד אז, לעמוד ככה במשחק חוץ . שמעון הנהיג את משחק ההגנה שלנו, בסגנון ובשקט שכולם מכירים היום. אחרי המשחק ברוסיה היה ברור שיש לנו ליברו אמיתי".

אלי עזור, מהדמויות המובילות בכדורגל הישראלי, השבוע: "זה אולי המשחק הגדול ביותר שבלם ישראלי נתן, לפחות ממה שאני זוכר. מול המהירות של הרוסים והלחץ המתמיד שלהם, גרשון שיחק בחוכמה ובקור רוח, אי אפשר היה להאמין שזה המשחק הראשון שלו בנבחרת. כבר אחרי כמה דקות אפשר היה לראות שיש פה בלם אחורי ענק".

השמחה במחנה הישראלי היתה עצומה. התחושה היתה שההישג של הנבחרת צעירה מרמז על מה שעתיד להתרחש למחרת, במשחק של הבוגרת. כשהנבחרת הצעירה חזרה למלון, שלח יו"ר המשלחת, משה דדש, את היד לכיסו, שלף משם חבילת שטרות בסך 1,600 דולר וביקש מהמאמן שום לחלק אותם לשחקנים. היו"ר גברי לוי התערב ומסר לדדש שלא כך מחלקים פרמיות.

למחרת, באיצטדיון של דינאמו, כשהם יושבים ביציע ממש מאחורי הספסל הישראלי, ראו הצעירים את הנבחרת הבוגרת כשהיא מפסידה 2:0 לרוסיה, ומאבדת סיכוי ריאלי להגיע למונדיאל. כעבור יותר מחודשיים, ב-19 באוגוסט, שיחקה הנבחרת הצעירה בבולגריה, הובילה 0:1, אבל הפסידה בסיום 3:1. הרוסים ניצחו כצפוי פעמיים את הבולגרים, וסיימו ראשונים בבית. ברבע הגמר האירופי הם הפסידו 1:0 לספרד, שזכתה בתואר, במשחקי הדירוג הפסידו 2:0 לשבדיה וניצחו 1:2 את רומניה, וסיימו במקום השביעי.

התיקו של הנבחרת הצעירה במוסקבה היה ונשאר הנקודה היחידה שהוציאה אי פעם נבחרת או קבוצה ישראלית על אדמת רוסיה. האיצטדיון בו נערך המשחק נהרס, ועד שתעבור לאיצטדיון החדש, נודדת לוקמוטיב בין מגרשים שונים. איגור טיטוב, שחקן ספרטק מוסקבה, נבחר לאחרונה לשחקן העונה ברוסיה (קצת לפני איזמאילוב מלוקומוטיב), יבסייב משחק בלוקומוטיב, חוחלוב בריאל סוסיאדד.

אילן בכר, אז שחקן מכבי הרצליה, ושמעון גרשון הם שחקני הפועל תל אביב ונבחרת ישראל. גרשון הוא קפטן הפועל והבלם האחורי של הנבחרת. בשבוע הבא הם שוב ישחקו ברוסיה, הפעם בשיא החורף, ושוב יעשו כל מאמץ כדי לסיים בתיקו ולרקוד משמחה על המגרש.

- שמעון גרשון, מה הזיכרון הכי חזק שלך מהמשחק של הנבחרת הצעירה ברוסיה?

"זה היה משחק מלחמה, משחק הקרבה של כולנו, ואני לא אשכח לעולם איך קפצנו ושמחנו באמצע המגרש ואחר-כך בחדר ההלבשה. זה היה מאוד מרגש עבורי, כי זו היתה הפעם הראשונה שלבשתי מדים של נבחרת ישראל"

- אתה מתכוון לפעם הראשונה בנבחרת הצעירה.

"לא, זו הפעם הראשונה ששיחקתי באיזושהי נבחרת, בכלל".

- לא זימנו אותך לנבחרת הנוער? הנערים?

"פעם, בילדים, הזמינו אותי לאימונים של נבחרת מחוזית בוינגייט. חוץ מזה אף פעם לא קראו לי, לא לנבחרת הנערים ולא לנבחרת הנוער. המשחק ברוסיה היה המשחק הבינלאומי הראשון שלי".

הכתבה התפרסמה ב"ספורט העיר", 29.11.2001.