היום לפני: הנשים כובשות את השמיים

בשבוע שעבר נכתב במדור על חתימת ברית ורשה, ואילו היום, ב-18 במאי בשנת 1950 נציין את ההסכמה על קיומו הקבוע של ארגון נאט"ו, הברית הצפון אטלנטית, שמטרתו היתה בזמנו הגנה על ארה"ב ויבשת אירופה אל מול האיום הסובייטי. בפגישה האחרונה של החברות בנאט"ו בלונדון נכחו 12 שרי חוץ אירופאים ומזכיר המדינה האמריקאי שין אצ'סון.

במהלך המשא ומתן המקדים, הודיעו השרים כי הגיעו להסכמה לגבי עקרונות הארגון וגיבשו תוכנית בת שישה סעיפים לחיזוק הקשרים ההדדיים. בתוכנית הודגשה חשיבות פתרון דיפלומטי לפני שימוש בכוח צבאי ובמידה ויהיו מדינות שלא יהיו מוכנות לשתף פעולה, "אזי למען שמירת השלום והגנת החירות יאלץ הארגון להשתמש באמצעים צבאיים".

המדינות שחתמו על ברית נאט"ו שנתיים קודם לכן ב-1949 היו בלגיה, קנדה, דנמרק, צרפת, בריטניה, איסלנד, איטליה, לוקסמבורג, הולנד, נורבגיה, פורטוגל וארה"ב. ב-1950 מונה הגנרל האמריקאי דווייט אייזנהאואר למפקד נאט"ו.

ב-1955 נכללה גם מערב גרמניה בברית. ברית המועצות ראתה בכך איום ישיר ובאותה שנה גיבשה את ברית ורשה. ברית ורשה פורקה עם קריסת ברית המועצות ב-1991. לאחר נפילת מסך הברזל, הצליח ארגון נאט"ו ליצור קשרים עם מדינות מזרח אירופה והיעד המקורי שלשמו הוקם נאט"ו החל להשתנות.

השינוי הראשון התחולל ב-1995 כשכוחות נאט"ו פתחו הפציצו את הסרבים בבוסניה. 12 ימי המערכה האווירית של נאט"ו סללו את הדרך ל"הסכם דייטון", הסכם השלום שהביא לסיום מלחמת בוסניה ב- 20 בדצמבר באותה שנה. מבצע דומה התרחש ב-1999 כשנאט"ו הפציצה את קוסובו (היום, קוסובה) מבלי לקבל את אישור האו"ם. כיום, בנות הברית של נאט"ו ושותפיהן מעורבות במבצעים שונים המובלים ע"י הברית, ופרוסים על שלוש יבשות: אפריקה, אסיה ואירופה.

הוכחה נוספת לכך ששום דבר אינו חדש תחת השמש ואיום מגפות שונות ומשונות הוא אינו תופעה חדשה (ראה, שפעת החזירים), ב-18 במאי 2005, הודיע ארגון הבריאות העולמי על התפרצות חוזרת של מגפת האבולה בקונגו. לפי הדיווח, 9 בני אדם נהרגו מהנגיף בהתפרצות הנוכחית מאז ה-7 במאי. שנה קודם לכן מתו 120 בני אדם בנגיף האבולה בקונגו.

האבולה, בדומה למגפת הדבר, גוררת תמיד בעקבותיה גל פאניקה. חלק גדול מהפחד סביב הנגיף קשור למוות הנוראי הנגרם ממנו. לאחר ההידבקות בנגיף, יכולים לעבור בין יומיים לשלושה שבועות עד שהחולה נתקף בחום גבוה, חולשה, כאבי ראש וכאב גרון, אך זו רק ההתחלה. הקאות, שלשולים, פריחה הן תופעות רגילות שאחריהן בדרך כלל סובל החולה מכשל הכליות או הכבד. הנגיף עובר בגוף במהירות מדהימה ומכלה את כל מה שנקרה בדרכו. דם מתחיל ליזול מהאוזניים, מהאף ומהעיניים. מוות יכול להתרחש בתוך שבוע, פרק זמן שבו החולה אמור להיכנס לתרדמת. כ-80% מהנדבקים בנגיף מתים – אחוז ההופך את האבולה לאחד מהנגיפים הקטלניים ביותר שקיימים כיום. בנוסף, עדיין לא נמצאה לו תרופה או חיסון.


וירוס האבולה התגלה לראשונה ב-1976 בקונגו ובסודן שבאפריקה. בקונגו, שיעור תמותה מהמגפה היה גבוה במיוחד ועמד על 90%. ככל הנראה, הנגיף מועבר דרך מגע של אדם עם חיה נגועה. בדומה לאיידס, אנשים אחרים נדבקים באבולה על ידי מגע עם דמו או נוזלי גופו של האדם הנגוע, או לחלופין על ידי מגע עם ציוד רפואי מזוהם. בארצות הברית, האבולה מדורגת תחת איום ברמה ארבע – הרמה הגבוהה ביותר בעבור מחלות מדבקות. אפילו וירוס האיידס מדורג ברמה שתיים בלבד.


את נגיף האבולה אופפת מעין אווירה של מסתורין, לה תורמת העובדה שאיננו יודעים בדיוק מהי הסיבה המדויקת להתפרצותו. כל שאנו יודעים הוא שהווירוס אורב בג'ונגלים ומתפרץ ללא אזהרה מדי פעם. שתי ההתפרצויות הראשונות ב-1976 גבו את חייהם של 340 בני אדם. ההתפרצות השלישית ב-1979 , בסודן גם כן, גבתה 22 קורבנות. ב-2007 מתו 36 אנשים באוגנדה מהנגיף.

ב-18 במאי 1953, הפכה ג'קי קושרן לטייסת הראשונה שהצליחה לשבור את מחסום הקול. קוקרן, ילידת מערב פלורידה, גדלה בעוני מחפיר. למרות כל הקשיים, היא השיגה רישיון טיסה ב-1932 והתחברה עם הטייסת המפורסמת אמיליה ארהרט (האשה הראשונה שחצתה את האוקיינוס). קושרן החלה לצבור מיילים ועמם הישגים בלתי מבוטלים בתחום התעופה. ב-1938, היא זכתה בפרס בינלאומי על הישגיה יוצאי הדופן כטייסת וכאדם בעל התרומה הגדולה ביותר על תחום התעופה.

ב-1939, עם התפשטות הכוחות הנאצים באירופה, התייעצה קושרן עם אשת הנשיא האמריקאי רוזוולט בקשר לצירוף טייסות לחיל האוויר האמריקאי ומעורבות ארה"ב בלחימה. תוכניתה נדחתה על הסף על ידי הצבא.

באפריל 1940, קושרן שברה את מחסום המהירות הבינלאומי, 2,000 קילומטרים. גם בשנים 1939 ו-1940 היא זכתה בפרס הטייסת בעלת ההישגים הטובים ביותר בתחום. ב-1941, שברה קושרן את שיא מחסום המהירות בקרב נשים גברים כאחד. היא כיהנה גם כנשיאת ארגון הטייסות שנוסד ב-1929.

ב-1941, התבקשה קושרן על ידי הצבא האמריקאי לנסוע לאנגליה וללמוד שם יותר על תוכנית הטייסות בחיל האוויר המלכותי. ביוני של אותה שנה, היא הפכה לאישה הראשונה שהטיסה מפציץ מעל האוקיינוס הצפון-אטלנטי.

ב-1945, קושרן קיבלה את מדליית השירות יוצא הדופן מהצבא ונסעה לביקור המזרח הרחוק. שלא בכוונה, היתה קושרן האישה הראשונה שנכנסה ליפן לאחר כניעתה וסיום מלחמת העולם השניה. ב-1971, נכללה קושרן בהיכל התהילה של התעופה בדייטון, אוהיו. היא היתה האישה הראשונה שזכתה לכבוד זה. קושרן מתה ב-9 באוגוסט 1980 בביתה בקליפורניה. במותה, בשנת 1980, צברה קושרן יותר שיאי מהירות, גובה ומרחק טיסה מכל אדם אחר - גבר או אישה - בהיסטורית התעופה

עומאר כאיים (1048-1131) - משורר ופילוסוף פרסי

ניקולאי השני (1868-1918 ) - צאר רוסיה

ברטרנד ראסל (1872-1970 ) - פילוסוף ומתמטיקאי בריטי

וולטר גרופיוס (1883-1963) - אדריכל גרמני

פרנק קפרה (1897-1991) - במאי ומפיק סרטים אמריקאי

האפיפיור יוחנן פאולוס השני (1920-2005) - האפיפיור

וו.ג'. זבאלד (1944-2001) - סופר גרמני, הוכתר כגאון ספרותי בספרות הגרמנית. "אוסטרליץ", "המהגרים"

טינה פיי (1970- ) - קומיקאית אמריקאית, "סטרדיי נייט לייב"

גוסטב מאהלר (1860-1911) - מלחין אוסטרי

ג'נט רנקין (1880-1973) - חברת הקונגרס הראשונה בארה"ב

איאן קרטיס (1956-1908) - סולן להקת "ג'וי דוויז'ן" הבריטית