כשהתותחים רועמים

ברעמה בלונדינית הגולשת על כתפיה המרופדות-מורחבות של חליפה סקסית שהדגישה מותני צרעה - כך הונצחה לורן באקול אלילת האהבה המהפנטת, ובת-זוגו של המפרי בוגארט, בסרטי שנות ה-40 והפכה לאייקון של הידור הוליוודי המשלב זוהר עם עוצמה.

דפדוף ב"ווג, תולדות אופנת המאה ה-20" של ג'יין מולוואג' (הוצאת ויקינג), מעלה כי על אף ניצוצות הזוהר ההוליוודי שהבזיקו ממנה, ההופעה שהורכבה מחצאית עיפרון קצרה ומקטורן צמוד מחויט (שיוצגה היטב גם על ידי ג'ואן קרופורד), היתה תולדה של מחסור בחומרי גלם שנוצר בעטייה של מלחמת העולם השנייה.

כשהעולם עלה בלהבות, ב-1941, פונו מפעלי טקסטיל ואופנה בבריטניה והוסבו למטרות יצור תחמושת. מהלך זה, שגרר מדיניות קיצוב, אומץ גם על-ידי ממשלת המנדט בארץ, ואחריו הופעל שם כמו גם כאן, פרויקט של "בגדי תועלת" חסכניים בבד ובעיטורים שנתנו את הטון בשנים 1942-1946. למשי היתה סיבה משלו להיעלם מזירת האופנה. הוא נדרש לייצור מצנחים. מה שבהחלט העלה את מניות המכנסיים שלא חייבו גריבת גרבי משי.

חלק מאותם מכנסיים הגיע מהארון הגברי. מאחר ותל אביביים לא מעטים התנדבו לצבא הבריטי וממילא לא נזקקו לחליפותיהם – נשותיהם בעלות התושייה הסבו את החליפות לתלבושת נשית למהדרין. חידוש שמלות ישנות על-ידי קיצור אמרתן היווה אופציה נוספת.

למרבה האירוניה, דווקא בתקופת המלחמה המזוויעה בה אירע הטבח ההמוני הבלתי נתפס בבני עמנו – הפכה העיר העברית הראשונה למרכז סחר בינלאומי משגשג לאופנה. זאת בעקבות הנתק מאירופה ונטרולה של פריז הכבושה. מאחר והתפירה העילית היתה מצינורות החמצן העיקריים של הייצוא הצרפתי, בתחילת המלחמה הממשלה הצרפתית העניקה לאופנאים שהתגייסו חופשה בת שבועיים מהשירות הצבאי כדי שלא יחמיצו את עונת עיצוב האוספים. אבל בהמשך נסגרו מרבית בתי האופנה הפריזאיים. שכנינו מצאו עצמם מגיעים במקום לפריז - לתערוכות האופנה של תל אביב בהן הוצגו אוספים מוקפדים של עשרות יצואני אופנה.

בפריז שימשה האופנה כסוג של התרסה נשית כנגד הפולשים הגרמנים, הוכחה לכך שעל אף הכיבוש - רוחן של הנשים לא נשברה. המראה הקוקטי כלל שיער ארוך, ססגוניות, וכובעים שהזדקרו לגובה. כובעי התל-אביביות לא נותרו מאחור. כעולה מאלבום משפחת עליזה קולודני/הלפינגר - בת-עמי לא יצאה לשוטט עם אריה ברחוב אלנבי ללא מגבעת פיסולית המזדקרת אל-על.

גם לאה לבית ליפשיץ, אחותו של לובה אליאב, התהדרה בכובע ייחודי שהתנוסס מעל הכתפיים המרופדות בעלות המראה הפיסולי הרקום בחרוזים של מיקטורנה.

ואילו על תסרוקות התקופה בעלות התלתל המזדקר מעל המצח אפשר להתענג בתצלום הטיילת של לובה גפשטיין עם חברותיה לעבודה (בצנזורה הבריטית) ששתיים מהן אימצוהו (ראו בתחתית העמוד).

בעוד ברחוב שלטו חצאיות ושמלות באורך הברך, בבית התפננו נשות תל-אביב בחלוקי מקסי. על כך מעיד התצלום "שרה וילדר וחיים קרוצל מתאהבים" מ-1945, מאלבום משפחת וידל-קרוצל. לעומת זאת, שרה ברג לבית גרינברג, אורחת מניו-יורק שביקרה בארץ ב-1946, תועדה במכנסונים מאווררים המשקפים את המראה הספורטיבי-נינוח אותו פיתחה ובו הצטיינה ארה"ב.

ומה אירע ל"ניו-לוק" עתיר הבד שדיור השיקו ב-1947? זה פרץ לנו באמצע מלחמת העצמאות וכמעט שגם התנגש עם משטר הצנע שהונהג כאן כעבור שנתיים. לא נורא, גם לעולם לקח זמן להתעשת. כמוהו גם תל-אביב פלירטטה איתו בעיקר בפיפטיז.