(חצי) בולגרי מאכזב

מאת: תמי אלגואטי, מחברת הספר

התעוררתי בשתיים בלילה בלי שום סיבה ולא הצלחתי להירדם. ניסיתי לשכב במספר תנוחות שונות אבל נשארתי ערה וחיפשתי את הש?ל?ט של המערכת כדי לנסות להירדם בעזרת הרדיו. בגלי צה"ל שודרה תוכנית שידוכים מפורסמת, שכבר כמה פעמים הפצירו בי חברים להאזין לה, כי שלא כמו הדימוי הנפוץ שקיים לגבי אוכלוסיית הפונים לסוכנויות השידוכים השונות, בתוכנית הזאת, לטענתם, משתתפים אנשים ברמה. החלטתי שאם אני כבר ערה, אאזין ואבדוק את הסחורה בעצמי.

המאזין הראשון שלו הקשבתי חיפש להכיר בן-זוג לחיים, שיהיה רגיש, בעל חוש-הומור ונאה. אמנם התאמתי לתכונות האלה פחות או יותר, אבל מה לעשות, זה עוד אחד מהבנים, שכל נסיונות החיזור אחריהם הם חסרי סיכוי. בזמן שברדיו התנגן לו שיר לפני שפנו למרואיין הבא, הרהרתי ביני לבין עצמי, מה בדיוק מוביל אדם להתקשר לרדיו ולחשוף את בדידותו ברבים. כמה אומץ זה דורש. לא הגעתי למסקנה ברורה אבל בינינו -- כל הכבוד להם!
הבחור הבא שעלה לשידור העיר אותי לגמרי. כל דעותיי הקדומות על המשתתפים בתוכניות שידוכים ברדיו נעלמו כלא היו. הבחור, שחר שמו, הצחיק אותי מאוד. הוא נשמע נורא חמוד ושידר המון ביטחון עצמי כשסיפר על עצמו. זה נשמע כאילו הוא מדבר אל החבר הכי טוב שלו במין חופשיות מקסימה.

כשהסתיימה השיחה, כיביתי את הרדיו ותכננתי לנסות ולהירדם שוב אבל לא ממש הצלחתי להוציא את שחר מראשי. התחלתי לחשוב. מה כבר יכול להיות אם אני אשאיר לו הודעה בתא הקולי? מקסימום, הוא יתקשר ואני אגיד לו שזה לא מתאים לי כרגע. הרי את הצעד היותר נועז הוא כבר עשה, אז מגיע לו לפחות לדעת שהוא נשמע חמוד. אזרתי אומץ והשארתי לו הודעה מהסוג הכי רשמי שרק אפשר, כאילו מישהו הכריח אותי לדבר ולהגיד את שמי, הגיל שלי, מספר הטלפון ומקום מגוריי. נידבתי את הנתונים הבסיסיים האלה, ניתקתי את הטלפון ונרדמתי.

למחרת, מיהרתי לדווח לחברותיי על ההתרחשות האמיצה שפקדה אותי בלילה, כאילו מישהו מלמעלה גרם לי להתעורר דווקא כששחר עלה לשידור. החלטתי שזה אות משמים.
כל חברותי, ללא יוצא מן הכלל, התלהבו מהיוזמה וביקשו ממני לפרט על שאר המרואיינים באותה תוכנית כדי לבדוק אולי מישהו מתאים גם להן. בקיצור, תוכנית השידוכים הפכה ללהיט בן-לילה והציתה בנו תקווה למקור חדש המכיל מאגר רווקים זמין ופוטנציאלי. ניחמתי את עצמי, שבמידה ושחר לא יתקשר אליי, לפחות הצלחתי לספק חומר מעניין לשיחה וזווית חדשה לבחינת בחורים.

בשבע בערב באותו יום, צלצל הטלפון ומישהו ביקש את יסמין, אמרתי שזאת טעות וניתקתי. אחרי כמה שניות שוב צלצל הטלפון ואותו קול התנצל וביקש לדבר א?תי. ישר הבנתי במי מדובר ואמרתי לו בצחוק, שמרוב הודעות שהשאירו לו, הוא לא מצליח לעקוב אחרי השמות. שחר אמר בצניעות, שדווקא לא השאירו לו כל-כך הרבה הודעות ושסוף-סוף אני הראשונה שגם בגיל המתאים וגם גרה מאוד קרוב אליו. המשך השיחה היה גם כן נחמד. הרבה מעל המצופה. דיברנו על הדברים הרגילים ששני אנשים שלא מכירים אחד את השני מדברים עליהם: לימודים, חברים, עבודה. אין לי מושג איך הגענו לזה -- זה פרט שאני בטח לא מנדבת בשיחה ראשונה -- אבל איכשהו, יצא לי להגיד לו שאני ממוצא בולגרי. מכאן, השיחה פשוט הפכה מ'מתלהבת קצת' ל'מתלהבת בהיסטריה' ובעיקר מצ?דו. מסתבר שגם הוא בולגרי, או יותר נכון רק חצי-בולגרי. אמא שלו פולניה אבל הוא מיהר לציין, שזה הצד המודחק במשפחה. רק כדי שתבינו במה מדובר, בין בולגרים יש אחווה, שרק מי שהוא בולגרי יכול להבין. מן הרגשה עילאית, שגורסת שכל הבולגרים הם אנשים טובים. סבא שלי למשל, תמיד מוודא שמי שאני יוצאת א?תו יהיה 'בולגריקו' (מיותר לציין שאני תמיד מאכזבת אותו בתשובתי).
שחר אמר שהוא חייב לפגוש אותי ומצ?דו הוא היה מציע לי נישואים כבר עכשיו, בצחוק כמובן, אבל שנינו היינו נורא משועשעים מהעניין. סיימתי את השיחה כשחיוך מרוח על פניי. שמחתי שהרושם שהוא שידר אליי דרך הרדיו נשאר חיובי גם דרך הטלפון, אלא שעכשיו נשארה רק הפגישה...כמו לכל בליינד דייט, אני מכינה את עצמי לגרוע מכל. מספיק פעמים התלהבתי מבחורים שא?תם דיברתי בטלפון והקשר היחיד שהסתמן בין הדמות שדמיינתי לבחור שהתגלה במציאות, היה הפוך!
החלטתי להנמיך צפיות ככל האפשר, כי בכל זאת, הייתי די נלהבת ממנו עד עכשיו. קבענו שהוא יאסוף אותי ונלך לשתות קפה (בחירה מאוד לא שגרתית).
השנייה הראשונה כשנכנסים לאוטו היא הכי מלחיצה בבליינד דייט, כי אז רואים במי מדובר. החלק הזה עבר מבחינתי די בהצלחה. שחר נראה חמוד, לא פצצה אבל רזה וגבוה כמו שאני אוהבת, קצוץ-שיער ובעל תווי פנים רגילים ששום פרט בהם לא נראה יוצא דופן בגודלו.

השיחה בבית-הקפה זרמה בעיקר בזכותו. מצאתי את עצמי תורמת לרצף סיפוריו בזריקת שאלות מנחות. שחר סיפר לי בעיקר על חברותיו הקודמות ואין דבר ששנוא עליי יותר מבנים שמרגישים צורך להתפאר בהישגיהם הקודמים. זה רק מרתיע כשמישהו מספר לך על בחורות שאהב, זה פשוט גורם לך להתחיל לתהות האם ל?בו תפוס עדיין, כי אם זה מה שנמצא בראשו כשהוא נמצא א?תך? כבר בפגישה הראשונה, סביר להניח שלא ממש הצלחת להסיח את תשומת ל?בו וזה די מעליב. מצד שני, ישבנו בבית-הקפה כמעט שלוש שעות ואני הייתי זו שיזמה את הזמנת החשבון. פרט מאוד חשוב וקובע בבליינד דייט, הוא מי הראשון מבין השניים, שירצה ללכת (או יותר נכון, לסיים את הפגישה).
קצת הקצנתי את תיאור הפגישה. האמת, זו לא הייתה ממש נפילה אבל גם לא הרגשתי שאני פוגשת את הנפש התאומה שלי. הייתה זו פגישה מסוג הפגישות, שכשאת יוצאת מהאוטו את לא יודעת אם כדאי לתת לזה עוד צ'אנס, או שחבל על הזמן. אני החלטתי לתת לו עוד הזדמנות.
לפחות מצ?די זה מה שהיה. כשנפרדנו, ביקש שחר שבפעם הבאה אני אתקשר, כי הוא היה זה שהתקשר עד עכשיו. הסכמתי ללא היסוס. מהבחינה הזאת אין לי בעיה, כי עדיף היה לי שאני אהיה זו שאחליט אם ומתי. ואכן התקשרתי. הייתה אצלו ממתינה המון זמן ולאחר שאיבדתי את סבלנותי החלט