הולכים ומתפוררים, ותיכף לא ישאר כלום

הרמטכ"ל מרים קול על ראש הממשלה, תקציב המדינה מתנהל כמו בחלם, נער שליחויות התמנה לתפקיד שר האוצר, עיני מההסתדרות הפך לענק כלכלי, ברק שנכשל בבחירות נהיה פתאום מנהיג, גם פואד הפך לאישיות כלכלית. הנגיד מדבר, רומז, איש לא שומע ועדר יועצים נלחם זה בזה.

רם בלניקוב מתפטר מהאוצר תוך הטחת אשמות ואזכור המילה "שחיתות". אורי יוגב, יועצו הכלכלי המיוחד של ביבי, מדבר על הישג חברתי כלכלי. המע"מ על ירקות ופירות עולה אבל זה כידוע פוגע רק בעשירים, כי עניים הרי אוכלים רק סטייקים. 60% ממעשי הפשיעה בארץ לא מדווחים למשטרה, ו-60% מתלמידי התיכון לא יודעים מי היה בן גוריון. מדינה שבה שוטרים בתפקיד ואזרחים תמימים נדרסים, כשאנשים שתויים נוהגים בג'יפים.

נשיא לשעבר נאשם בעבירות מין, ראש ממשלה לשעבר נאשם בעבירות הון שונות ומגוונות, מערכת החוק קורסת והענישה לא מרתיעה.

העניים נהיים יותר עניים. ניצולי השואה מתמעטים והסיוע לעת זקנתם מתמהמה, כי עדר פקידים עסוק בבדיקת זכאותם. בנק אחד מחזיק בכספי נספים בשואה ולא מתאמץ לגלות איפה ומה. על הנכים היתומים והאלמנות מודיעים פקידי האוצר שיוטלו גזירות קשות ואחרי המהומה הגזרות מוקפאות. שוב העיזים יוצאות מהגזרות.

"גילינו אחריות תקציבית" ממלמל בכיר באוצר, והשר הנכלם יובל המבולבל נזעק להסביר ש"האוצר הטווה את התקציב וקבע את יעדיו". גם יובל ספק מאמין למה שפיו סח.

ראש הממשלה שהודיע כי יוריד מיסים, התבלבל והעלה אותם. ביבי שדגל בהפרטה בכל מחיר, חיבק את עופר עיני שמייצג את הוועדים הגדולים שמתנגדים לכך בכוח. חלק גדול ממה שנתניהו הבטיח לציבור לפני הבחירות הפך לכלום אחריהן. מין פטנט ארור שמקובל אצלנו שנים.

פדופילים ורוצחי ילדות מבקשים מבחן פסיכולוגי, כדי להוכיח שלא היו בהכרה ובהבנה בעת המעשה. הפשע המאורגן ממשיך להתארגן. החרדים ממשיכים לקבל קצבאות וש"ס מצביעה נגד התקציב, וקוראת להחריב את עזה כאילו חבריה שירתו בסיירת.

ליברמן מטייל בעולם ופיו מפיק מרגליות שלא משמחות את מארחיו. אובמה לא מסתמן, בינתיים, כגדול ידידנו עליי אדמות. בקרוב נתניהו יצטרך לתת לו תשובות ברורות ואמיתיות. בעיה.

מעט נשאר ממגילת העצמאות. השחיתות והטיפשות מאיימות לכלותנו. צריך לפחד יותר מעצמנו ולא מאחמדינג'אד והאטום. המרקם החברתי שלנו נפגע קשות. עגל הזהב והסלבס הפכו לסגנים של אלוהים. הכל צהוב ויש דרישה לעוד יותר צהוב. סמים יש בכל פינה וגנבים גם. השפה העברית הפכה – לאחי, אחלה, סחה, מאמי ווואלה.

יום העצמאות ונאומי המליצה עברו ונותרנו עם מציאות שחורה. המיאוס כבר כאן. איתנו. בתוכנו. לא חדש לאיש, לא מחריד איש. עד הגועל הבא.