אז מי כאן החמור?

חמור אפור וקטן. זהו הדייר היחיד במעונות היום החדשים והממוגנים של נעמ"ת בשדרות, שנבנו במרכז העיר (באדיבות פיקוד העורף).

בתכנון, נלקח בחשבון טווח הרקטות הנורות לעבר העיר מכיוון רצועת עזה, ואפילו ממעטפות איום רחוקות הרבה יותר. למסייר במקום נדמה שהוא נמצא במקלט עילי המעוצב על ידי קצין מודיעין שבקיא בחומר. קירות בטון עבים, דלתות, משקופים וחלונות סופגי הדף, שיפורי אבטחה מכיווני האיום, כמו חלונות פלדה אטומים להדף, לרסיסים וחומרים כימיים ועוד.

בתוך משטחי הבטון היצוק של הקירות, הרצפה, התקרה והגג, משורגים נתיבי החיים של הבניין: עורקי החשמל, התקשורת, אמצעי ההתרעה והאבטחה מפני אש ועשן, צנרת המים ומערכת הביוב. כל אלה מחוברים כבר למתקני קצה חיצוניים, המתאימים לצרכי הילדים והמבוגרים שישהו במקום. מדובר באסלות וכיורים לפעוטות ומבוגרים, מפסקי תאורה, שקעי חשמל ותקשורת מעוצבים, תאורת חירום ומתקני התראה ועוד.

כל אלה, נועדו להבטיח את שלומם של לפחות 40 ילדים, שיבלו בחדרי משחק, חדרי מנוחה, חדרי לימוד וחצר מסבירת פנים. כמובן גם את שלומו של הצוות החינוכי. הכניסות, למשל, הן לא כניסות רגילות, כפי שרגילים לראות בבית שגרתי, כלומר מבואה עם דלתות חיצוניות ופנימיות. הן מכילות מסדרון זוויתי, לספיגת הדף פצצות ומניעת פגיעה בחלונות הזכוכית של הדלת. כלומר, צריך לייצר קסאם בעל ראש חכם במיוחד, כדי להצליח לפוצץ אותו ולסכן את השוהים בתוך המבנה. יש צבאות וחילות שעושים שימוש בפצצות כאלה. ספק רב אם החימוש הזה הגיע כבר לרצועה.

עלות המבנה נאמדת ב 2.5 מיליון שקלים. בינתיים, כל הפאר המאובטח הזה, שומר על חמור קטן ואפור, שנהג להסתובב בחורשות של שדרות ולהנות מהעשב, או מריכוזי הזבל של השוק המקומי. אותו לא מעניין ממש הוויכוח שניטש בין הרשויות המנהלתיות השונות, באשר לאיכלוס המעון בילדים.

מה אכפת לחמור, למשל, שקיים ויכוח בין גורמים עירוניים וצבאיים באשר לחיבור המעון לתשתיות המים, החשמל, הביוב והתקשורת המקומית? מבחינתו, להיות בפנים, לאכול ולעשות את צרכיו על רצפת הבית - חיים שכדאי כנראה לנצל.

ממש לא מעניין אותו אם חושבים שיש טעויות תכנון, שבנעמ"ת מתחננים להפסיק את מחול השדים המטורף סביב הנושא, ולפעול במהירות להפעלת המעון. ובכלל, שהמבנה היה צריך להיות מאוכלס בראשית השנה. הוא חמור, מה הוא מבין?

אפשר לספר לו בשקט שבנעמ"ת הביעו תדהמה וכעס על כך, שהוא נמצא שם במקום הילדים. אפשר גם להסביר לו, שמשרד הביטחון דרש מהעירייה לפעול מיד לתיקון המצב: לנקות את המבנה, להעיף את החמור הסורר ולנעול את הדלתות. הוא בטח לא ישמח לשמוע שהעירייה כבר הודיעה שהעניין טופל (אפילו שהמקום נראה עדיין כמו האורווה הפרטית שלו). וגם לא מהאפשרות שהמעונות יאוכלסו בקרוב בילדים.

הוא חמור. הוא גם לא מבין ובטח לא שואל שאלות, כמו למה בני האדם זקוקים לכל כך הרבה בטון מזוין כדי לשמור על עצמם? למה הם לא מסתפקים במה שנתן להם הטבע, כדי להמשיך לחיות? האמת, זה גם לא כל כך מעניין אותו . דחפו אותו לתוך המבנה, סגרו את הדלת הראשית באמצעות חבל וצינור כיבוי אש ויצאו החוצה דרך החלון הקטן, שמעל ראשו. חלון שהושאר פתוח כדי לאפשר זרימת אוויר בחדר הקטן בו הוא נכלא.

'תנו לחיות לחיות' עדיין לא העביר עדיין איגרת, בה מפורטים העונשים המוטלים על מי שמתעלל בחיות. השאלות האלה מסובכות מדי בשביל חמור אפור וקטן. למען האמת, הוא גם לא שואל בעצם, מי כאן החמור?