1948 - מכריזים עצמאות בתל אביב
14.5.48 - ביום שישי בשעה ארבע אחר הצהריים, קצת לפני כניסת השבת, התכנסו בסודיות במוזיאון תל אביב, ביתו לשעבר של מאיר דיזנגוף בשדרות רוטשילד, חברי מועצת העם, מנהלת העם, הרבנים הראשיים, חברי הוועד הלאומי, חברי מועצת העיר, ותיקי הציונות והיישוב, קונסולים וראשי תנועות. בהזמנות שקבלו נכתב להקדים ולבוא בשעה 15:30 ולשמור על מועד ההתכנסות בסוד. האולם קושט בדגלים ובתמונתו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל.
בשעה 16:00 בדיוק דפק בן גוריון בפטיש ופתח את הישיבה. הנאספים פתחו בשירת ההמנון "התקווה", ואחריה הקריא בן גוריון את מגילת היסוד של המדינה. בקוראו את המילים "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל", קם הקהל על רגליו ופרץ במחיאות כפיים ובתשואות סוערות. הטקס המהיר והדיסקרטי נועד למנוע מצב של אי בהירות שלטונית, שכן למחרת, ב-15 במאי, היה מועד פקיעת המנדט הבריטי על הארץ על פי החלטת האו"ם. כדי למנוע וואקום החליטו מנהיגי המדינה להכתיב את המציאות, וקבעו את ישראל כעובדה מוגמרת.
באותו ערב פלשו צבאות מדינות ערב: מצרים, סוריה, ירדן עירק ולבנון לארץ. המלחמה עצמה החלה כבר בנובמבר 1947, כאשר התקבלה תכנית החלוקה של האו"ם. בתחילה מי שפעל נגד החלטת האו"ם היו בעיקר ערביי ישראל, אך לאחר הכרזת המדינה התגייסו כל מדינות ערב השכנות לטובת שחרור ישראל מהשלטון היהודי החדש.
כוחות הלחימה של ישראל נקראו עדיין "כוחות ההגנה", ובעקבות ההכרזה הרשמית קיבלו את השם "צבא ההגנה לישראל." מספר האבידות היה מהגבוהים ביותר בהיסטוריה של המדינה, כ-6373 ישראלים מתו בקרבות, ביניהם 4000 חיילים. הקרבות נמשכו בכל רחבי המדינה עד אמצע יולי 1949.
1973 - נפתח הסינמטק הראשון
12.5.73- בבית עובדי העירייה, ברחוב פומבדיתא 4 בתל אביב, נפתח הסינמטק התל אביבי. הסינמטק נוסד ביוזמתם של חובבי קולנוע תוך שיתוף פעולה בין אליהו שפייזר, ראש האגף לתרבות בעירייה, המחלקה לאמנות ותקשורת באוניברסיטת תל אביב בראשות פרופ' משה לזר וקרן תל אביב לספרות ואמנות.
מטרתו המוצהרת של הסינמטק היתה להקרין אך ורק סרטי איכות ללא התחשבות באילוצים מסחריים. בין הסרטים הראשונים שהוקרנו בו הי המלאך הכחול בכיכובה של מרלין דיטריך, ריצ'ארד השלישי בבימויו של לורנס אוליביה, ושני אנשים וארון בבימויו של רמון פולנסקי. המקום נחל הצלחה והפך למקום בילוי מרכזי לצעירי העיר, קולנוענים, וחובבי סרטים באשר הם.
בתום ההקרנות נהג הקהל להתאסף בחוץ, לשוחח על הסרט ולשתות בירה. כמו כן נהגו להביא תזמורת כדי ללוות סרטים רבים במוזיקה חיה. השכנים ברחוב פומבדיתא סבלו מהמהומה שנוצרה בשכונתם השקטה והפציצו את העירייה בתלונות על הרעש. הסינמטק נאלץ להעתיק את מיקומו ונדד עד שב-1989 קיבל משכן קבע במשכנו הנוכחי ברחוב שפרינצק.