כשנולד לך ילד שבגיל עשרה חודשים חולה בדלקת קרום המוח, זו סיבה לגיטימית לאבד את הצפון. אבל גדעון פלס, חבר קיבוץ מחניים בצפון, ואבא של מתן, כיום בן 39, לקח את המחלה של בנו למקום של הזדמנות, והקים את עמותת "יחד בגליל". "מדובר בארגון שהוקם ב-1990 הכולל 18 מטופלים בגילאי 21 ומעלה, כולם עם רמות פגיעה שונות", הוא מתאר, "החל מרעות, ילדת קיבוץ מחניים שנחנקה בפעוטון ונותרה סעודית לחלוטין, ועד מתן שלי שהוא חרש ומוגדר עם פיגור בינוני. לכולם יש פיגור או לקות פיזית".
במחניים יודעים שנכות היא חלק מהחיים
בהתאם למגוון הלקויות, כך מגוון הפעילויות העומדות בפני כל אחד ואחד מחברי "יחד בגליל", החל ממפעל לייצור משטחי עץ, פינת חי, סדנא לייצור נייר ממוחזר, ועד שטיפת מכוניות ואוטובוסים בתשלום. "בנוסף לריפוי בעיסוק, יש להם גם חוגים אישיים- צילום, ציור, טיפולי מוזיקה, יצירה, סדר יום מאוד עמוס" מודה פלס" החל משמונה בבוקר ועד חמש". בשעה חמש בערב, אחרי יום מלא וגדוש, חוזרים חברי "יחד בגליל" לדירתם. לפני כמה שנים תרם קיבוץ מחניים 4 וחצי דונם מאדמתו, במטרה לאפשר לבעלי הלקות מגורים בתוך הקיבוץ. "בכל דירה יש 6 דיירים, שניים בחדר, כולל סלון, מטבח, מכבסה ואנשי צוות" מתגאה פלס "מתן וחבריו זוכים להחליט על הארוחות שלהם, הבגדים, לשמור על כבודם ועל זכות הבחירה כאחד האדם"
בדרך כלל, לצערנו, ישובים מעדיפים להרחיק את בעלי הצרכים המיוחדים, במחניים הוקצתה להם אדמה ללא תמורה?
"חברי "יחד בגליל" מסתובבים בקיבוץ ומתקבלים בו באופן הכי טבעי. למעשה, קיבוץ מחניים מאז ומעולם קיבל את מתן ודומיו כחלק מהמסגרת. הילדים גרו בבית משותף אחד, הם למדו את שפת הסימנים על מנת לתקשר עם מתן ונוצר קשר עמוק. מאז שהעמותה הוקמה ועד היום, הם אוכלים בחדר האוכל בקיבוץ, למרות שהם מריירים ועקומים. הפתיחות התחילה מהילדים, עברה להורים ומשם לקיבוץ. כולם במחניים יודעים שנכות היא חלק מהחיים".
חינוך לסובלנות
אי אפשר להתפעל מהפעילות של עמותת "יחד בגליל" הדואגת לכול חבריה, עד רמת אבטחת הפנסיה, מבלי להתפעל ממעטפת החום והקבלה של קיבוץ מחניים בה הם יושבים. "אנשים היום באים לשיחות קבלה למחניים מייד אומרים להם שיש את פה את העמותה ואם זה לא מתאים להם, הם לא מתאימים למחניים" אומר פלס "זה עשה דברים נפלאים לקיבוץ, הפתיחות לשונה ולחריג היא יוצאת דופן. הגיעו לכאן זוגות חד מיניים בתקופה שזה לא היה טרנדי, ההבנה של צרכים מיוחדים, גם לגבי קשישים, חינוך לסובלנות של ילדי הקיבוץ, קבלת השונה ועוד".
יש עוד מודלים לכך בארץ?
"כזה לא, היה לנו עימות רציני עם משרד הרווחה על האפשרות שאנשים פגועים יחיו בקהילה. יש דירות למוגבלים אבל לא כמו בקיבוץ שהוא פתוח ומוגן, ומקבל באהבה אוכלוסיות שונות. אני מנסה לקדם מודלים כאלה במקומות אחרים, יש ניסיונות להקים מודל דומה בפריפריות".
במקום מעטים שיתנו הרבה, שרבים יתנו מעט
על מנת להגשים ולהרחיב את מודל עמותת "יחד בגליל" במקומות נוספים ולהרחיב את מרכז היום הקיים במחניים, העמותה זקוקה לסיוע, מעבר לתקציב משרד הרווחה "משרד הרווחה מכסה 70 אחוז מהצרכים. אנו צריכים לגייס 700 אלף שקל מידי שנה לפעילות השוטפת".
ואיך עושים זאת?
"עד היום הסתפקנו באנשים שבאו וראו ומי שנחשף לפעילות מייד מתחבר. השנה, החלטנו
לנסות ולהגדיל את עמותת הידידים באמצעות ערב התרמה, ערב שירה עם משה להב (הטיש הגדול) במועדון הבארבי בתל אביב. רב התורמים הם במרכז וצריך לגרום להם להגיע צפונה".
מה הדבר הראשון שתרצו להגשים עם הכסף?
"יש לנו שאיפה להכשיר את חברי "יחד" ליצירת צמחי מרפא. כשאנשים עם מוגבלות יעניקו לסביבתם מרפא, מאין היפוך היוצרות, החברה תבין יותר מתמיד שלתת זה לקבל".
