גם את שעות השינה המעטות שהתאפשרו לו מכורח הנסיבות לא הצליח רם בלינקוב לנצל. מדי כמה דקות התעורר הממונה (לשעבר) על התקציבים באוצר שטוף זיעה ואחוז אימה. בסיוטיו ראה בלינקוב איך עובדים בכל הארץ מתאגדים, נלחמים בתנאי העבדות המשפילים שאליהם כבר התרגלו. מכאן, חרד בלינקוב, ההדרדרות תהיה מהירה: העובדים המאוגדים ילחצו, המעסיקים יתקפלו, הצמיחה של חברות שונות במשק תיעצר, הכלכלה הישראלית תתרסק וישראל תגמור כמו איסלנד רק בלי ביורק.
לסיוט החדש/ישן של בלינקוב וחבריו לאוצר יש שם - קוראים לו עופר עיני, ונכון לכתיבת שורות אלו, הם יעשו הכול כדי לעצור אותו, כולל אפילו להתבכיין אצל היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז. אל תאמינו לדמוניזציה שבלינקוב והתקשורת הכלכלית המגויסת עושים לעיני. הרפורמות שעיני הצליח לדחוף לתקציב הדו שנתי הם הבשורה הכי משמחת לציבור העובדים בישראל. קחו לדוגמא את הרפורמה העונה לשם "חיזוק העבודה המאורגנת לשיפור זכויות העובדים".
מדובר ברפורמה שנועדה להקל על עובדים המבקשים להתאגד במסגרת ההסתדרות או ארגון עובדים אחר. נכון, גם היום קובע החוק כי אסור למעסיק למנוע מעובדיו להתאגד אך בפועל, מספיק שעובד רק יזמזם להנאתו את הפועל א.ג.ד והוא ימצא את עצמו קרוב לוודאי בתור ללשכת התעסוקה. הרפורמה של עיני תכלול סנקציות חריפות כלפי מעסיקים המאיימים, אפילו בעקיפין על עובדים המבקשים להתאגד ולהקים ועד.
תחביב ישראלי נוסף שעיני מתכוון לחסל הוא הלנת שכר. מדובר בתחביב פופולרי ביותר במחוזותינו, הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי. למה לשלם לעובד בזמן אם אפשר למתוח את הגבולות, להשאיר את הכסף עוד כמה ימים/שבועות/חודשים בבנק, לנצל את הריבית ולשלוח מייל יבשושי בתפוצה משרדית "כי בשל המשבר הכלכלי משכורות חודש אפריל יתעכבו". עיני מבקש להטיל סנקציות פליליות על מליני השכר, החברים באוצר מתנגדים כמובן. מה אכפת להם מהעובדים? העיקר שהחברות ישגשגו ויכניסו כסף לקופת המדינה, מה שנקרא "הגונב מגנב פטור", גרסת אגף התקציבים.
הסכנה: שוטרים רעבים
לא הספיק לכם? הנה עוד כמה סיבות לתלות פוסטר של עיני במשרד: הסכם הקובע כי מעביד לא יוכל לפטר עובד בעת חופשת מחלה בתשלום. הסכם הקובע כי עובד יהיה זכאי לנצל עד 90 יום בשנה, במקום 30 יום כיום, לטיפול בילדו החולה במחלה ממארת (טפו טפו טפו , לא עלינו). הארכת תקופת ההתיישנות לצורך הגשת תביעה לפיצוי כספי ממעסיק שפגע בכם, משנה כיום לשלוש שנים. החלת החובה על המעסיקים לנהל משא ומתן עם עובדיהם על הסכם קיבוצי ( בלי להכריח אותם להתחייב לכך), ומתן אפשרות לשוטרים להתאגד במסגרת ההסתדרות ולקבל ייעוץ משפטי וכלכלי.
הסעיף האחרון הוא קצת טריקי. שונאיו של עיני טוענים כי מדובר בדרך מתוחכמת שלו להכניס עוד מיליונים לקופת ההסתדרות. גם אם הם צודקים, זה כלל לא משנה. השוטרים במדינת ישראל נדפקים על בסיס יום יומי. זכויותיהם נפגעות והם סובלים מעוולות רבות. לא סתם פורסם השבוע כי המשטרה אינה מצליחה לגייס כוח אדם איכותי. שוטרים מאוגדים יוכלו לדאוג לעצמם טוב יותר מאשר מדיניות ה"הפרד ומשול" הקיימת כיום. חשוב לזכור כי החוק אוסר על אנשי כוחות הביטחון לשבות, מה שאומר שסכנה ממשית לביטחון הפנים לא באמת קיימת. הסכנה האמיתית לביטחון הפנים היא שוטרים רעבים.
נכון, עיני הוא לא שה תמים. ההסכם עם קופות החולים ראוי וצריך להיבדק, אולם אין שום הצדקה למסע הצלב נגד עיני שמנהלים בלינקוב וחבריו. יכול להיות שבאוצר, כמו אזרחים רבים במדינת ישראל, מפחדים מחזרה לימים שבהם ההסתדרות היתה מוקד הכוח המרכזי במדינה. הימים האלו כבר לא יעשו קאמבק. מי שכן עשויים לחזור הם הימים שבהם עובדים בישראל נהנו מביטחון תעסוקתי, ומגב רחב. במידה והרפורמות של עיני יתקבלו וייושמו, יש סיכוי שימים אלו יחזרו, ולעיני יהיה חלק מרכזי בכך. המסקנה? עיני טוב לעובדים, ושלא יעבדו עליכם.