כשהאספרסו הגיע ללונדון

והנה רגע מכריע בתולדות הממלכה הבריטית, הגעת מכונות האספרסו ופתיחת האספרסו בר הראשון ברובע הסוהו בלונדון כפי שדווח ב"פייננשיל טיימס".

פינו ריזרבאטו היה סוכן מכירות ממילאנו כשהגיע ללונדון בשנת 1951 במסגרת עסקיו, לונדון של אותם שנים הייתה מוכה וחבולה אחרי מלחמת העולם השניה, אבל גם גאה בעקבות הניצחון, היא בדיוק התחילה לצאת מתקופת המיתון כשריזרבאטו גילה שבכל מה שקשור לקפה היא עדיין נמצאת בעידן אחר,אפל יותר.

עד 1951 קפה אצל הבריטים חובבי התה היה בעל קשר קלוש לאספרסו הקצר שהאיטלקי הכיר, מעין חליטה דלוחה ששוכבת לה בתוך מייחם במשך שעות, עד שהיא הופכת ללא ראויה לשתיה, כשהפיקוח על יבוא מוצרים כגון פולי קפה הוסר ב-1952 ריזרבאטו החליט שהגיעה השעה לגלות לאנגלים את נפלאות האספרסו, הוא הבריח מכונת קפה של חברת גאג'יה הוותיקה דרך אירלנד והביא אותה ללונדון שם כולם התייחסו אליה כאל מכשיר המבזבז יותר מידי פולי קפה על פחות מידי משקה שחור, הרי בכל הכמות שמשתמשים כדי לייצר קפוצ'ינו אחד, האנגלים השתמשו כדי לייצר קנקן שלם. כשהבין ריזרבאטו כי לא יהיו לו קונים למכונת הקפה החליט לפתוח אספרסו בר משלו ברחוב דין ברובע הסוהו, רחוב שאכלס מהגרים רבים מאיטליה וללמד את האנגלים אספרסו טוב מהו.

במרתף הבניין, בקיץ של 1953 פתח ריזרבאטו את "חווית גאג'יה לקפה" לאחר מכן הוא מכר מכונה שניה לבחור סקוטי בשם מוריס רוס שפתח גם הוא אספרסו בר ברחוב פריט' ברובע הסוהו וקרא לו "מוקה קופי בר" וכך הגיע האספרסו בר האיטלקי ללונדון, עם כל חווית הקפה - האספרסו הקצר, מכונות הקפה מצופות הכרום, וארומת הקפה אשר גולשת לרחוב.

חיש קהל, רובע הסוהו האופנתי אשר היה מאוכלס בקהל בליינים וסטודנטים לאמנות מהסביבה גילה את האספרסו בר, והתופעה התפשטה כאש בשדה קוצים, תוך שלוש שנים כבר היו מספר בלתי נתפס של 400 אספרסו בר בלונדון, כשכל שבוע נפתח בית קפה נוסף, עד שבשנת 1956בכל בריטניה היו אלף בתי קפה.

קפה מוקצף נהפך בממלכה לשם גנרי לקפה ששותים אותו מביני דבר, חיות עיר מעודכנות, עד שהזמר מקס בייגראבס שר בלהיטו משנת 1960 "הדברים לא כמו שהיו פעם" את המשפט "פעם הבירה שלנו הייתה עם קצף, כיום גם הקפה שלנו מוקצף" והכל בזכות פינו ריזרבאטו שנחרד לגלות קפה איום בבירת האימפריה הבריטית.