הזן הנבחר

ברור שמיה אוהבת מים, היא הרי גולדנית (בלי תעודות וכל השטויות האלה). אבל מה עם הפינצ'רון המעורב? הוא אמנם מתרחק משלוליות כאילו מדובר במוקשים, אבל כשמיה משתכשכת באמבטיה והחפיפה נראית לו כמו ליטופים אינסופיים הוא מת לקפוץ למים, וזה בדיוק מה שהוא עושה. אז אם תהיתם, שני כלבים ובן אדם יכולים להיכנס באמבטיה אחת קטנה, ואפילו לצאת נקיים ומרוצים.

נכון שמיש כבר נושקת לעשור השני שלה ויש לה בעיות אגן, אבל העבר שלה מוכיח שהיא לא קיבלה את האופי של מי שגידל אותה. מינקות היא היפראקטיבית, אוהבת ים וטיולים ארוכים בטבע, וגם אוהבת כל אדם באשר הוא. הנה כבר הוכחה מושלמת לכך שלזאת שגידלה אותה כל השנים (ועדיין) לא היתה שום השפעה על ההתנהלות שלה בעולם. כל הניסיונות והדוגמה האישית לא הביאו לעצלות המיוחלת, להימנעות מספורט כדרך חיים. וגונז, הוא משוגע, רעשן, ווכחן ונבחן – בניגוד לכל מה שהוא רואה בבית.

הבלונדינית והגמד לגמרי מתפנקים על כל ניצן של עשב ונעורים למראה שטח פתוח (אם זה חוף הים או סתם גינה ציבורית), אבל הם גם מאוד מאושרים לחלוק דירה קטנה עם שני אנשים. כל עוד הטיולים התלת יומיים מספקים – כל כלב ישמח בחלקו. כל עוד יש משפחתיות ופינוקים, זה עדיף על כל מרחב בעולם, ובטח שזה יותר טוב ממכלאה של כמה עשרות סנטימטרים רבועים. כך שאם התירוץ שלכם לדחות את אימוץ הכלב עד שיהיה לכם בית עם חצר – תשכחו ממנו. כלבים יכולים להסתדר טוב מאוד גם בדירה, בלב העיר, כל עוד הם מקבלים אהבה וסיורים מרובים בשכונה.

זה נכון, הם באמת לא יודעים לזהות אותיות ולחבר אותן למילים. אבל גונזי למשל, שאי אפשר לקרוא לו גאון, דווקא מראה טעם ספרותי משובח. בספר דפי הזהב שהונח לא מזמן בפתח דירתנו, הוא לא נגע. אבל את מוסף הארץ הוא קרע לגזרים (על הספה) ברגע שנכנס הביתה. במוספים הפרסומיים של העיתון הוא לא נוגע, אבל הספר האחרון של אמיר גוטפרוינד זכה לגריסה יסודית (על המיטה) מיד. אז הם אולי אנאלפבתים, אבל יודעים מה אחרים אוהבים. גם זה משהו.

לא היה ולא נברא. שמענו על כלבים שניגשים לבעליהם כשאלה עצובים או בוכים, אבל אצל מיש וגונז זה לא קורה. כשאנחנו עצובים, הם חמודים במיוחד ובאים לפנק ולהתפנק. כשאנחנו לא במצוקה נפשית, או אפילו כשאנחנו לא מראים סימנים לרגש כלשהו – הם חמודים במיוחד. כשאנחנו עצבניים, הם חמודים במיוחד וכשאנחנו עייפים, הם חמודים במיוחד. אז... "זה לא אנחנו, זה אתם".

כלב הוא חברו הטוב ביותר של האדם, ולא בגלל שהם טובי לב או תמיד שם בשבילך. הם הרי שם כי הם מבויתים ותלויים בנו. הם פשוט הגרסה המשודרגת של האנושות, הגזע הנעלה – הם לא יודעים לשקר. הם יעשו הכל תמורת תשומת לב, אהבה ואוכל - זה כל מה שהם צריכים (כמעט כמונו) והם לא ינסו להראות כאילו זה לא המצב. הכל פתוח – תן אהבה, קבל אהבה. תן אוכל, קבל אהבה. תן משהו, כל דבר, קבל אהבה. כלבים צריכים להיות העם הנבחר, אור לאנושות, כי מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל. ומעטים האנשים שאפשר להגיד את זה עליהם.