הנמר (Panthera pardus) הינו טורף המשתייך למשפחת החתוליים, כאשר בארץ קיימת אוכלוסייה קטנה בנגב ובמדבר יהודה. תת-המין המצוי בישראל, נמר המדבר, הוא מן הנמרים הקטנים בעולם. משקלו של הזכר אינו עולה על 40 ק"ג ושל הנקבה מגיע עד 25 ק"ג. צבע פרוות הגב צהוב בהיר ועליה שזורות חברבורות שחורות, מראה שמקנה הסוואה טובה בנוף המדברי בו הוא חי. זנב הנמר ארוך מאוד, ובזמן הליכה הוא מורם לרוב מעלה באופן שחושף את צידו התחתון שצבעו לבן.
נמרי הר הנגב מתקיימים באזורים מבותרים המאופיינים בעושר במזון ובמחסות המשמשים ללינה או מארב לטרף. יעלים, שפני סלע ודרבנים מהווים את עיקר מזונם, והם ניצודים על ידי הנמר בשיטה של התגנבות ומארב. שיטת ציד זו מכתיבה את אורח החיים היחידאי של הנמר. מפגשים בין פרטים יהיו נדירים, שכן השטח המאוכלס על ידי נמרים מחולק בין הפרטים הבוגרים עם אזורי חפיפה מועטים. תחומי המחיה משתרעים על מאות קילומטרים רבועים, כששטח תחום מחיה של נמר זכר חולש על פני שטחי משכן של 2-3 נקבות.
נמר המדבר המצוי בארץ, מוגדר בסכנת הכחדה חמורה ומעריכים כי נותרו ממנו פחות מ - 100 פרטים ממנו בעולם כולו. אוכלוסיות נוספות של תת-מין זה מתקיימות בערב הסעודית בתימן ובעומן, אולם הן קטנות מאוד ומבודדות זו מזו. ככלל ככל שאוכלוסייתו של מין מבודדת יותר, כך גדלים סיכויי הכחדתה.
לא קל להיות נמר בטבע
השינויים שמחולל האדם בנוף הטבעי מאיימים על השטחים הטבעיים הנרחבים הדרושים לקיומה של אוכלוסיית נמרים יציבה. פיתוח זה מביא לאובדן שטח מחיה ולקיטועם באופן שעלול לבודד תת-אוכלוסיות ומונע אפשרות של מעבר פרטים ביניהן. מכאן שהצעד הראשון שיש לנקוט לצורך שימור אוכלוסיית הנמרים, הוא הגנה על השטחים הטבעיים המשמשים להם בתי גידול ועל האזורים המקשרים בין שטחים אלה.
הגורם העיקרי שהביא לדלדול אוכלוסיית הנמרים באזורינו הוא ציד. לכידתם בעבר נעשתה באמצעות מלכודות אבן שהוצבו בנתיבים העיקריים בהם משתמשים הנמרים. שרידיהן של מלכודות אלו נותרו במדבר יהודה, בנגב ובסיני. עם כניסתו של הנשק החם לאזור, בסוף המאה ה-19, גדל שיעור הצייד של הנמרים והידלדלה אוכלוסייתם. כיום מוגנים נמרי ישראל, אולם למרות זאת תועדו בשנים 1964-1993 כמה מקרי ציד בודדים. בנוסף, נלכדו והועברו לגני חיות בשנת 1979 שתי נקבות שנהגו לצוד חתולים וכלבים בקיבוץ עין גדי, שעוררו את חשש התושבים.
היעלמותן של חמש נקבות בטווח של פחות מ-30 שנה גרמה לפגיעה קשה באוכלוסייה, וכיום מספר הדיווחים על תצפיות בנמרים מועט מאוד. התצפית האחרונה שזכתה לסיקור נרחב הייתה של נמר מבוגר שחדר לדירה במדרשת שדה בוקר במרדף אחר חתול בית, ונתפס על ידי בעל הבית (בידיים), וכיום מטופל בחי בר יטבתה.
כיום מוערכת אוכלוסיית נמרי ישראל ב-10-15 פרטים, כאשר במדבר יהודה כנראה קיימים 1-2 פרטים, ובהר הנגב מספר נוסף של פרטים. כדי לנסות ולשמר את המין בישראל, חשוב לשמור על רצף של שמורות טבע גדולות במדבר יהודה ובהר הנגב, וליצור שמורות טבע נוספות כמסדרונות טבעיים ברוחב של כ-20 ק"מ לפחות, שיקשרו בין אזורים אלה.
ענבר פז היא מבי"ס לרפואה בטכניון והמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת ת"א, בשיתוף מרכז היונקים של החברה להגנת הטבע