האם האפיפיור יצליח לפייס את היהודים?

האפיפיור בנדיקטוס ה-16 הגיע היום (שני) לביקור ראשון בישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית. ביקור זה מהווה אתגר רציני למנהיג הדתי בן ה-82, שעד 2005 היה בטוח כי הוא עומד לבלות את הגמלאות בעיון בספריו האהובים ובהקשבה למוצארט. מצב העניינים אינו פשוט על רקע העובדה שהאפיפיור עורר את זעם הקהילות היהודית והמוסלמית במהלך שלוש השנים האחרונות, במתכוון או שלא.

בעבור המתקשים למצוא דרכם במבוך הסוגיות בהן ידון האפיפיור בביקורו הנוכחי, יהיה קל יותר לבחון את המצב באמצעות חלוקה לשלושה נושאים עיקריים: הדתי, הפוליטי והאישי.

הסוגייה הדתית: היחסים בין היהודים לנוצרים והכנסייה הקתולית במיוחד, טעונים בלשון המעטה. לידת הנצרות מהיהדות, הטענה הבסיסית שישו היהודי היה משיח הנצרות והאמונה הנוצרית שהיהודים בגדו בישו וגרמו למותו (אמונה שהותירה את האנטישמיות חיה ובועטת במשך אלפיים שנים) מספיקות, בפני עצמן, כדי להעסיק את האפיפיור.

בנדיקטוס ה-16 סיבך את המצב במשך ארבע שנות כהונתו. הוא המשיך להלל ולשבח את האפיפיור פיוס ה-12 - שתקופת כהונתו, בין השנים 1939 ל-1958, שנויה במחלוקת בשל התנהלותו בעת מלחמת העולם השנייה והשואה – ואף שקל את האפשרות להפכו לקדוש. החלטתו של האפיפיור ב-2007 לחדש את המיסה העתיקה הנאמרת בשפה הלטינית הצליחה, אף היא, להרגיז את הקהילה היהודית הרואה בטקס חזרה לתרבות קתולית עוינת. וממש באחרונה, ההחלטה בינואר להשיב לחיק הכנסייה ארבעה כמרים בעלי עבר אנטישמי (אחד מהם, ריצ'רד וויליאמסון, אף מכחיש שואה אדוק), הביאה לשפל חדש ביחסים בין הכנסייה הקתולית ליהודים. לפיכך, שני הצדדים עובדים קשה כדי להבטיח את הצלחת הביקור בישראל.

הסוגייה הפוליטית: אנו דנים בביקור במזרח התיכון – אזור טעון פוליטית ודתית מעין כמוהו. מדיניות הוותיקן נתפסה תמיד כאוהדת את הפלסטינים על רקע העובדה שחלקם נוצרים. עם זאת, קיימים סימנים לכך שתחת כהונת בנדיקטוס ה-16, המדיניות הפכה לשוויונית יותר. הוותיקן ספג ביקורת מצד ישראל ומצד הערבים על כך שגינה את האלימות והמדיניות הפוליטית של שני הצדדים. עם זאת, האפיפיור עדיין מודאג מאד בנוגע לבריחת הנוצרים מישראל והשטחים – 10% היגרו מישראל במשך חמש השנים האחרונות, ומרביתם מאשימים את המדיניות הישראלית בהחלטתם. המלחמה האחרונה בעזה היוותה סיבה נוספת לביקורת חריפה מצד הוותיקן נגד ישראל.

יתרה מכך, מאז שהוותיקן וישראל חתמו על הסכם ב-1993 המבטיח יחסים דיפלומטיים מלאים, המשא ומתן לגבי נכסי הכנסייה במדינה ומצבם הפיננסי נדחה שוב ושוב והיווה מקור מתמיד לזעם. ביקור האפיפיור יכול להיות הזדמנות מצוינת לסגור אחת ולתמיד את הנושא, אך רבים מטילים בכך ספק.

הסוגייה האישית: מן הסתם הרבה יבחרו להתמקד בביוגרפיה האישית של האפיפיור במהלך ביקורו בארץ הקודש. בנדיקטוס ה-16, הלוא הוא יוזף רצניגר, נולד בבוואריה ב-1927. הוא גדל תחת המשטר הנאצי, ולדבריו לא רחש למשטר זה כל אהדה, אך עצם היותו ילד בתקופה זו השפיעה עליו מבלי רצונו. יוזף הצעיר נאלץ, לטענתו, להתגייס לנוער ההיטלראי בגיל 14, כפי שדרש החוק הנאצי. הוא שוחרר מהארגון זמן קצר לאחר מכן בגלל לימודי הכמורה, אך כעבור שנתיים, ב-1943, גויס ליחידה נאצית נגד מטוסים. שנה מאוחר יותר שוחרר רצינגר מהצבא, ונשלח שוב לגבול האוסטרי-הונגרי כדי לבנות מחסומים לטנקים. הוא ערק מהצבא הגרמני במאי 1945, זמן קצר לפני התבוסה.

רצינגר כיהן כפרופסור לתיאולוגיה וכארכיבישוף העיר מינכן לפני שהתמנה ב-1981 לתפקיד הממונה על המשרד לדוקטרינת האמונה. כראש מועצת הקרדינלים, ניהל רצינגר את המיסה בהלוויתו של האפיפיור הקודם, יוחנן פאולוס השני, ואת הפגישות היומיות עם הקרדינלים, בהן דנו בכהונת האפיפיור הבאה. רצינגר הוא הקרדינל המבוגר ביותר שהתמנה לאפיפיור מאז קלמנט ה-12, שהיה גם הוא בן 78 כשהתמנה לאפיפיור ב-1730. כמו כן, רצינגר הוא האפיפיור הגרמני הראשון מאז ויקטור השני, שכיהן בשנים 1057-1055.

רצינגר ומשפחתו לא היו בין תומכי הנאצים ואין לדון אותו לכף החובה בשל העובדה שנאלץ לגדול בתקופה כה שחורה בהיסטוריה. עם זאת, מאז הדיונים שניהל האפיפיור עם הקהילה היהודית לגבי היהדות אינם מלווים בפן אינטרוספקטיבי שניתן היה לצפות מאדם שחווה על בשרו את זוועות הנאציזם. למעשה, יהודים לא היו חלק מנוף הולדתו של בנדיקטוס ה-16, ולמעט הטיהורים האנטישמיים באזור מגוריו, לא היה כל קשר לנושא.

כשהוא מתבקש לדון באחריות הקתולית כלפי מלחמת העולם השנייה והשואה, בנדיקטוס ה-16 אינו אומר הרבה. הוא דוחה את הקשר בין הכנסייה הקתולית למשטר הנאצי ולאנטישמיות וטוען בתוקף כי הקתוליות עצמה היוותה יעד מהותי במחשבה ובמדיניות הנאצית. אפילו כשהיה במחנה ההשמדה בירקנאו ב-2006 במסגרת ביקורו בפולין, התייחס האפיפיור לעם הגרמני בנאומו כ"עם מנוצל ומדוכא" על ידי הנאצים. הוא בחר להפנות את הדיון לכיוון תיאולוגי יותר והתמקד בשאלה היכן היה אלוהים לנוכח כאלה זוועות וכזה סבל, אך התעלם משתיקת האדם.

ומה בדבר האיסלם? גם עם דת זו מקיימת הנצרות מערכת יחסים לא פשוטה. בספטמבר 2006, הצית האפיפיור מחאות בעולם המוסלמי לאחר שטען במהלך הרצאה, כי האיסלם מעודד לאלימות. לאחר מכן התנצל האפיפיור ותמך בהקמת הפורום המוסלמי-קתולי, אך הביקור במזרח התיכון יכול להוות את ההזדמנות המושלמת להפיג את "מלחמת הציוויליזציות" בין העולם המוסלמי לנוצרי.

בנדיקטוס ה-16 מאמין שהנצרות והאיסלם שונים במהותם התיאולוגית, אך הוא מסכים עם מנהיגים מוסלמים, הסבורים שחוזקה של קהילה דתית נעוץ במסורת שלה. בנדיקטוס דוחה מכל וכל כל תופעה של קיצוניות דתית. הוא מעוניין ללמוד יותר על האיסלם ועל תהליך המודרניזציה שהדת מעוניינת ליישם מבלי לוותר על זהותה ומנגד, מבלי להקצין, מכיוון שגם הכנסייה הקתולית נמצאת באותה בעיה.

האפיפיור מתכוון לבקר בירושלים במסגד כיפת הסלע, המקום ממנו, לפי האמונה המסולמית, עלה הנביא מוחמד השמיימה. אותו מוחמד, שבאותה הרצאה אומללה מ-2006 אמר עליו האפיפיור כי "הביא לעולם רק רוע". "המוסלמים רוצים עתה לראות אפיפיור בעל גישה פתוחה יותר, בעל הבנה גדולה יותר ומישהו הרואה במוסלמים את אחיו", אמר חמיד מוראד, מומחה לדת בעל שם בירדן.

ביקור האפיפיור במזרח התיכון טעון ביותר. כל כך הרבה דברים עלולים להשתבש. אך בנדיקטוס ה-16 מסתיר נשק סודי בגלימתו: קסם אישי, יכולת ליצור קשרים בכל מקום וצניעות. אחרי הכול, רצינגר עצמו לא האמין כי הוא יתמנה אי פעם לתפקיד הבכיר ביותר בעולם הנוצרי. מספרים שכשכיהן בתפקיד בישוף בכיר, נהג להלך האפיפיור בכיכר סנט פטרוס שברומא בכל בוקר. הוא לא היה מלווה בפמליה הרגילה של יועצים, כי אם נהג להלך לבדו, להיעצר ולשוחח עם עולי הרגל במשך דקות ארוכות. יש לקוות כי היהודים, המוסלמים והנוצרים יגלו פן זה באופיו של יוזף רצינגר. נשאלת השאלה האם כריזמה מספיקה בכדי לייצר ניצחון דיפלומטי. את התשובה נדע בקרוב.