היום לפני: עוד נקודה לטובת הנשים

ב-11 במאי 1998 הודיעה הודו, להפתעת העולם כולו, כי ערכה מספר ניסויים גרעיניים תת קרקעיים. היתה זו הפעם הראשונה מאז 1974 שהודו ערכה ניסויים מסוג זה. הם נערכו ללא מתן אזהרה מוקדמת לקהילה הבינלאומית – צעד שהצית זעם ודאגה רבתי.

אתר הניסוי, פוקהראן שבמדינת רג'סטאן, מרוחק 150 קילומטרים בלבד מגבול הודו-פקיסטן. המתיחות בין הודו לפקיסטן מקבלת ביטוי ביחסים בין ההינדים, המהווים כ-80% מאוכלוסיית הודו, לבין המוסלמים, המהווים כ-14% מהאוכלוסייה. היחסים בין שתי הקבוצות הם שקטים בדרך כלל וכך היה מאז שפוצלה הודו, שהיתה נתונה תחת שלטון בריטי, לפקיסטן ולהודו העצמאית ב-1947. עם זאת, מדי פעם נרשמות תקריות אלימות על רקע מתיחות סביב חבל קשמיר השנוי במחלוקת, שחולק בין שתי המדינות. שלוש מלחמות התגלעו בין המדינות מאז 1947. החשש היה שהמתיחות תחריף על רקע הניסויים הגרעיניים ושמירוץ ההתחמשות באזור יסלים.

פקיסטן מיהרה לגנות את הניסוי גרעיני. ראש הממשלה דאז נוואז שריף, אמר כי מדינתו ניסתה זמן רב להפנות את תשומת לב העולם לתוכנית הגרעין ההודית. הלחץ הדיפלומטי שהופעל על פקיסטן היה להגיב באיפוק ולהימנע מתגובה – הדבר היחיד שיכול היה למנוע מלחמה כוללת באזור.

הודו, פקיסטן וישראל הן שלוש המדינות שלהן יכולת גרעינית אך לא הצטרפו לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, שגובשה ב-1970.

יומיים לאחר שהכריזה על הניסויים הגרעיניים שערכה, ביצעה הודו שני ניסויים נוספים והודיע הכי סיימה לנסות את תוכנית הגרעין שלה. פקיסטן ערכה ניסויים גרעיניים משלה כתגובה. החלטת הודו להמשיך בניסויים גררה קיתונות של ביקורת בינלאומית, כמו גם הזיקה ליחסיה עם ארצות הברית, שהטילה על הודו סנקציות כלכליות.

ב-1999, התפוגגה קמעה המתיחות בין פקיסטן להודו כששתי המדינות חתמו על הסם לאהור, במסגרתו התחייבו לפתור את כל הסוגיות, כולל ג'אמו וקשמיר. הפסקת האש היתה קצרת יומין והמתיחות לגבי החבל שבה ופרצה זמן קצר לאחר מכן. ב-2001 , בעקבות מתקפת הטרור על הפרלמנט ההודי בניו דלהי ב-2001, במהלכה נהרגו 12 בני אדם, הטילה הודו את האשמה על המודיעין הפקיסטני ובמשך כל 2002 שתי המדינות עמדו על סף מלחמה והציבו כוחות לאורך הגבול המשותף. שתי המדינות שבו לשולחן הדיונים ב-2003 ויחסיהן החלו להשתפר.

השנה, קבוצה של חמושים מפקיסטן ביצעו מתקפת טרור משולבת בעיר מומביי, במהלכה נהרגו מעל 170 בני אדם. לרגע קט היה נדמה כי כל העוינות שבה לחיים ומלחמה רביעית בין הודו ופקיסטן קרבה ובאה, אך בסופו של דבר, נרגעו הרוחות למרות חילופי האשמות הדדיות, הרבה הודות למנהיגי שתי המדינות.

משפטו של פושע המלחמה הנאצי קלאוס ברבי נפתח ב-11 במאי 1987 בעיר ליון שבצרפת. ברבי בן ה-73, שהיה ידוע גם בכינוי "הטבח מליון" הואשם ב-341 סעיפים, בהם גירוש אלפי בני אדם – מרביתם יהודים - למחנות הריכוז שבגרמניה במהלך מלחמת העולם השניה. ב-3 ביולי, מצא חבר המושבעים את ברבי אשם ולאחר הידיינות בת שש שעות וחצי, גזר עליו גזר דין של מאסר עולם בגין פשעים נגד האנושות.

"ברבי הפך לקורבן, לשעיר לעזאזל של צרפת המנסה להתחמק מהאחריות שלה", טען עורך דינו של ברבי ז'אק ורגס. עם השמעת גזר הדין, כתב עורך העיתון "לה מונד" אנדרה פונטיין: "אנו חיים בתקופה בצרפת בה אנשים הופכים למודעים יותר ויותר לצורך להכיר את ההיסטוריה".

ברבי נולד ב-25 באוקטובר 1913 בגרמניה, הוא היה חבר בנוער ההיטלראי. ב-1935 הוא הצטרף לחטיבה מיוחדת של האס.אס. לאחר ששירת בצבא הגרמני בהולנד, מונה ברבי לראש הגסטאפו בליון בין 1942-1944.

לפי ראיות שנמצאו, הוא עינה באופן אישי אסירים אותם חקר. הוא הואשם, בנוסף, באחריות למותם של 4,000 בני אדם ול-7,500 גירושים. אחרי המלחמה האשימה אותו ארצות הברית בריגול אך חזרה בה. ב-1972 הוא נמצא בבוליביה, תחת שם בדוי. עשור לאחר מכן, ב-1983, הסכימה ממשלת בוליביה להסגירו. ברבי מת בבית הכלא בליון ב-25 בספטמבר, 1991.

כשיצאה הגלולה למניעת הריון לשווקים ב-11 במאי 1960, השתנו חייהן ועתידן של נשים בכל העולם לבלי הכר. בפעם הראשונה בהיסטוריה, יכלה אישה לשלוט בגופה בצורה יעילה ולא להיכנס להריון רק על ידי נטילת גלולה אחת קטנה. מאז הושקה הגלולה, השתמשו בה מאות מיליוני נשים ברחבי העולם, למרות התנגדות הכנסייה והחברה הגברית. יש הסבורים כי זהו ההישג החברתי המשמעותי ביותר של הרפואה במאה ה-20 .

נשים אמריקאיות מיהרו לאמץ את הגלולה. בתוך שנתיים, כ-1.2 מיליון נשים השתמשו בה. בתוך חמש שנים - 5 מיליון. ב-1973, כ-10 מיליון נשים צרכו את הגלולה. בתחילת שנות ה-80, על רקע הדיווחים על תופעות הלוואי המסוכנות של הגלולה, ירדה הצריכה ל-8.4 מיליון נשים. כיום, הפכה הגלולה לשיטה המקובלת ביותר למניעת הריון, שלא בעזרת ניתוח או שיטה פולשנית אחרת.

החששות מפני תופעות לוואי של הגלולה אפפו את התרופה שנים על גבי שנים, עד היום למעשה. כפי שציינה הוועדה המייעצת בנושא הגלולה של המנהל למזון ותרופות האמריקאי (FDA ), מעולם לא נטלו כל כך הרבה אנשים מרצונם החופשי תרופה כה חזקה במשך תקופה כה ארוכה, אלא אם כן היה מדובר בריפוי מחלה.

"אף חומר, אפילו מלח שולחן, ובוודאי שתרופה, ניתן לצריכה כה ממושכת מבלי שיטמון בחובו סכנות בריאותיות", הזהירה הוועדה. יותר מחקרים נעשו על הגלולה במשך השנים שעברו על מנת לחקור את תופעות הלוואי מאזר על כל תרופה אחרת בהיסטוריה.

חששות מפני קרישי דם, התקפי לב ושבץ , שעמדו במוקד המחקרים בשנות ה-60 וה-70, התפוגגו הודות להופעתן של גלולות בטוחות יותר ובעלות מינון נמוך יותר. כיום סבורים החוקרים כי נשים בריאות שאינן מעשנות לא נתונות בסכנה גדולה יותר מפני הגלולה לעומת נשים שאינן נוטלות אותה.

דוקטור גרגורי פינקוס, ביולוג אמריקאי, הוזמן ב-1950 על ידי הפדרציה לתכנון הורות לפתח את אמצעי המניעה המושלם: פשוט, בטוח, מעשי, קל לשימוש, ו"אסתטי בעבור הבעל והאישה". הארגון תרם 2,100 דולרים לפרוייקט. 30 אלף דלרים נוספים גויסו בעזרת הממשלה ומקורות פרטיים. בתוך מספר שנים, נוסה אמצעי מניעה שנצרך דרך הפה על 6,000 נשים בפורטו ריקו והאיטי. ב-1906, הגלולה המסחרית הראשונה, Enovid-10, שווקה בארצות הברית.

הגלולה הראשונה הכילה רמות גבוהות במיוחד של הורמונים. יעילותן עמדה על 99% אם נלקחו לפי ההוראות – היעילות הגבוהה ביותר למעט עיקור . בתחילת שנות ה-70, יצאה לשוק ה"מיני-גלולה". אמצעי מניעה בטוח יותר, שלא הכיל אסטרוגן. עם זה, נמצא כי היעילות של גלולות אלו פחותה. ב-1986, הגלולות שהכילו מינון גבוה של אסטרוגן יצאו כמעט משימוש. הגלולות של היום בטוחות יותר מאחר שהן מכילות פחות אסטרוגן ופרוגסטין. הסכנה מפני קרישי דם, התקפי לב ושבץ ירדו פלאים עם כי קיים סיכון מסוים לנשים מעל גיל 40 ולנשים מעשנות.

מרתה גרהם (1894-1991) - רקדנית וכוריאוגרפית אמריקנית, נחשבת לאחת הדמויות החלוציות החשובות ביותר בתחום המחול

ג'ידו קרישנמורטי (1895-1986) - פילוסוף הודי. קרישנמורטי נחשב לאחד מהמורים הרוחניים הגדולים שחיו בעת החדשה

סלבדור דאלי (1904-1989) - צייר ספרדי-קטלאני. דאלי נודע בעיקר בשל עבודותיו הסוריאליסטיות. ביצירותיו

ריצ'רד פיינמן (1918-1988) - פיזיקאי זוכה פרס נובל לשנת 1965 ואחד מהמדענים הדגולים של המחצית השנייה של המאה העשרים

בוב מארלי (1945-1981) - מוזיקאי ופעיל פוליטי ג'מייקני, אבי הרגאיי

דאגלס אדמס (1952-2001) - סופר מדע בדיוני. נודע בעיקר כמחבר הטרילוגיה "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה"