פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קווים לדמותנו

      כבר הוכח שהחיים בעיר ירוקים יותר, עכשיו נותר לא לוותר על תחבורה ציבורית יעילה באמת. אביב שרון לא נוסע רחוק

      כשחושבים על חיים ב"ירוק", חושבים אולי על בית צמוד-קרקע בין הגבעות המוריקות, הרחק מההמולה והרעש של חיי הכרך. אפילו האדמה עולה פחות, כמה זוגות עשויים לחשוב, וכך נקנה לנו איכות חיים בזול. אלא שבאופן פרדוקסלי, ההיפך הוא הנכון: העצים והמדשאות בפרברים מסתירים את האנרגיה הנצרכת והזיהום הנפלט בהשוואה לחיים במרכז העיר, בעיקר בגלל התלות ברכב – תלות שעולה למשפחה, ולכדור הארץ, ביוקר.

      הנזקים של התלות ברכב לחיי המשפחה נסקרו היטב בכתבה ששודרה בטלוויזיה לא מזמן על זוגות שעברו לגליל. ככל שעוברים לפרבר מרוחק יותר מהעיר, שנבנה בצפיפות נמוכה יותר, כך נדרשת כל משפחה לנסיעות ארוכות יותר לעבודה ולהקפצת הילדים לחוגים, לקניות בסופר ועוד. שעות רבות מתבזבזות בבדידות ברכב במקום בפעילות חברתית, בישיבה בפקקים במקום בפעילות גופנית. בילוי זמן רב על הכביש מעלה גם את הסיכון לתאונות דרכים.

      זאת ועוד, לתלות ברכב הפרטי יש גם השלכות סביבתיות וחברתיות קשות. כלי רכב פולטים זיהום אוויר שמזיק לאקלים ולבריאות האדם. התלות מעודדת פיתוח מרכזי קניות כעורים לאורך הכבישים הראשיים וקניונים חסרי ייחוד, במקום מרכזי ערים אותנטיים ושוקקים, שמקנים לאזרח תחושת שייכות וקהילה ומורידים את הפשיעה במרכזי הערים. והתלות מנציחה את עצמה באמצעות תכנון מתחמים שאין איך להגיע אליהם בלי אוטו, החל מאזורי הייטק יוקרתיים ועד למתחמי בילוי מרוחקים ומבודדים ממרכז העיר, מה שמדיר מהם את השכבות החלשות.

      חמור מכל, המדינה אף מסבסדת שימוש ברכב פרטי בדרכים שונות, כגון הטבות מס לרכב צמוד, החזרי הוצאות וביטוח. בנוסף משקיעה המדינה השקעות סרק בכבישים חדשים, והעיריות מקדמות מגרשי חנייה, שמביאים אולי להקלה זמנית בלבד במקרה הטוב, שכן עתידם רק לשוב ולהיפקק. כתוצאה מהזנחת התחבורה הציבורית, מאידך, היא מאחרת, צפופה, מלוכלכת, ומסובכת לשימוש. שלטי המידע, מפות הקווים ולוחות הזמנים חלקיים ומבלבלים. אין קשר בין לוחות הזמנים של אמצעי התחבורה השונים אפילו בעיר כמו חיפה, שנהנית מרכבת, אוטובוס ורכבת תחתית. אין פלא, איפוא, שבשנים 1994-2003 נרשמה ירידה של 21% במספר הנסיעות באוטובוס לתושב ממוצע, לפי נתוני ועדת סדן לבדיקת הרפורמה בתחבורה הציבורית.

      יש אלטרנטיבה. כדי שהחיים בעיר יהיו נסבלים ומהנים יותר, נדרשת תחבורה ציבורית יעילה, שתוביל אנשים כמו שצינורות הדם בגוף מובילים חמצן. אמנם הערים הגדולות בעולם, מניו-יורק ועד לקהיר, נעזרות בפתרונות יקרים ומסובכים כגון רכבת תחתית ורכבת קלה, אך אין צורך להתעקש עליהם כשיש פתרונות זולים וזמינים יותר. בערים הגדולות יש לתכנן מחדש את קווי האוטובוסים שהוכנסו לשירות טלאי על טלאי במשך השנים, כך שקווי אוטובוס ראשיים ינועו בנתיבי תחבורה מהירים ובלעדיים לתחבורה ציבורית. יש לדאוג לריכוז נתונים על התחבורה הציבורית במרכז מידע אחד, כמו מעל 262 ערים בעולם ששיתפו פעולה עם גוגל למיפוי קווי התחבורה הציבורית שלהן. ויש עוד רעיונות רבים, שמספר ועדות מקצועיות הציעו למשרד התחבורה כבר החל משנת 1996, אך מעולם לא יושמו.

      קל לשבת ולהתלונן על המצב, אבל מי שרוצה שיינקטו צעדים לשיפור התחבורה הציבורית צריך לקחת את המושכות לידיו. אפשר לכתוב לכלי תקשורת ולנציגי ציבור ולקדם את השינוי. אפשר להקים או להצטרף לארגונים שמקדמים יוזמות בנושא, כמו "15 דקות" ברמה המוניציפלית (בירושלים) או "מגמה ירוקה" ברמה הארצית. ואפשר בינתיים לחגוג איתנו ביום שישי, במסיבת רחוב המונית שמארגנת "מגמה ירוקה" בגן מאיר בתל אביב, לקידום התחבורה הציבורית בישראל. באירוע ישתתפו חברי כנסת מהשדולה הסביבתית חברתית, אמנים שיופיעו בהתנדבות והציבור הרחב. אם אתם בעד, תצביעו ברגליים.

      • אביב שרון הוא דובר תא הטכניון ב"מגמה ירוקה"