חלליות רודפות אחריך

לא הרבה מהיוצרים הקאנוניים והנחשבים של הספרות העברית שלחו ידם במדע בדיוני. התרבות הישראלית שהתהוותה במדינת ישראל לאחר הקמתה היתה עסוקה מדי במולדת, בדת ובלאום, בשביל להקדיש תשומת לב לעולמות חייזריים.

"שדר מן העתיד", סרט המד"ב של דוד אבידן מ-1981, הוא אחד מסרטי המד"ב היחידים שנוצרו בארץ וללא ספק אחד הסרטים הישראלים היומרניים והביזארים בתולדות הקולנוע הישראלי. אבידן, שהיה גם המשורר הישראלי הפסיכדלי הראשון (ספרו מסעלסד נכתב תחת השפעת טריפ לסד), הפיק בסרט זה יצירה עתידנית-תודעתית ייחודית בכל קנה מידה.

הסרט מספר על נוסע בזמן שמגיע משנת 3005 לשנת 1985, מעט לאחר שישראל מכריזה בגלוי על כוחה הגרעיני, עם מסר מן העתיד. "כל המלחמות פרצו מאוחר מדי" הוא מכריז וקורא לאנושות לפתוח במלחמה טוטאלית אשר תטהר את העולם. על מנת לשכנע את האנושות הוא משכפל את עצמו לשבעה עותקים זהים, משבש את תפקוד כלי התקשורת, מבצע הדגמות טלפתיות בעזרת גאדג'טים טלפאתיים מגבירי תודעה המתחברים לגולגולת ואפילו מדגים סקס טלפאתי.

אבל הדבר המפליא ביותר ב"שדר מן העתיד" הוא העובדה שמדובר בסוג של אוטוביוגרפיה. אבידן עצמו היה לטענתו חייזר. השהות שלו בישראל היתה סוג של נחיתת אונס שאלצה אותו להסתגל למקום שאותו כינה "ארץ האפשרויות המוגבלות".

יותר מכל דבר אחר, היתה החייזרות של אבידן חייזרות תרבותית. הוא החזיק בידו יסוד יקומי מופלא שאותו כינה "אבידיניום" וממנו בקעה שירתו. הטכנולוגיה החייזרית שלו היתה טכנולוגיה לשונית. "משורר היא מילה מגוחכת" כתב "אם שואלים אותי מה אני עושה אני מעדיף לומר: מנהל את ענייני היקום". עבור תייר תודעה טרנס ממדי מסוגו של אבידן שירה היתה הדבר הנפלא ביותר "שניתן לעשות לבד לבד / בראש פתוח ובעשר אצבעות". עם עשר האצבעות הללו, כפי שנהג לומר, ניתן לשלוט ביקום כולו.

וזה מה שהוא עשה. אבידן היה תחנת שידור טרנסגלאקטית שפעלה לאורך מחציתה השניה של המאה העשרים מתוך ישראל, קלטה ושדרה תשדורות מוצפנות. הוצאת "המאה השלושים" שלו, שם שנועד לרמז על מקורם של החומרים הטרנסגלקטיים שיצר, היתה מפעל גרנדיוזי לפרסום של תשדורות שנתקבלו אצלו מלוויני הריגול שפרש ברחבי היקום התודעתי (ושחלקן פורסמו בספרו: תשדורות מלווין ריגול).

עבור המשורר העתידני הזה היתה השפה טכנולוגיית המסע האולטימטיבית לתור בעזרתה את החלל הפנימי. מעין חללית פנים-יקומית שמסוגלת לקחת אותנו לכל חור שחור ביקום התודעה. "מילים יודעות הרבה יותר ממה שאתה יודע או אי פעם תדע עליהן" הוא טען. אולי בגלל זה שמור היה למשוררים, מהנדסי המילה, מעמד שליטי היקום בקוסמולוגיה האבידנית. "אנחנו קובעים את מנגנוני ההבנה שלך" הוא כותב "מכוננים את מנגנוני הקלט-פלט". "הגלקסיה הסמנטית" שעליה הוא הכותב, היא המקום שממנו מתחילה המציאות ושממנו ניתן לבצע ניסים "מדע בדיוניים". באור זה אפשר גם להבין את דבריו של אבידן בראיון למנחם בן כי השירה היא "חיל האוויר" ו"הלווינים".

יש אנשים שעבורם מדע בדיוני הוא חלליות מתפוצצות ובגדי צלופן. עבור אבידן מדע בדיוני הוא משהו שכל אחד ואחד מאיתנו יכול לעשות, על ידי חדירה ליקום הפנימי של השפה, שילוח לוויני ריגול של תודעה ויציאה למסע אינטרגלקטי בנבכי ההוויה. הסיבה שהמדע הבדיוני של אבידן הוא מהפכני כל כך היא משום שבתפיסת המדע הבדיוני שלו אתה החייזר. המדע הבדיוני הזה אינו סיפור על עולמות "בדיוניים" אלא פרקטיקה פילוסופית יומיומית שמלמדת את האדם לראות את העולם כמו חייזר. לא לקבל שום מילה בגלקסיה הסמנטית ככוכב בית, אלא לתור את היקום הלשוני והתודעתי עוד ועוד בחיפושים אחר שדרים מן העתיד.

* ספרו של עידו הרטוגזון "טכנומיסטיקה" רואה אור בימים אלו בהוצאת מדף.