קרב האלופים: מחפשים יורש לאשכנזי

מאחורי השקט היחסי בעזה, הגדה ובצפון, מאחורי הקלעים של הפיקוד הבכיר בצה"ל מתנהלת מערכה בה נלחמים הקצינים, אלא שהפעם הם המערכה היא על הקריירה האישית שלהם. השבוע, על פי ההערכות, צפויים הרמטכ"ל גבי אשכנזי ושר הביטחון אהוד ברק לקבוע את המינויים לצמרת הבכירה של צה"ל, תפקיד סגן הרמטכ"ל וראש אמ"ן, שיקבע את זהות היורש של אשכנזי בעוד כשנתיים. לישורת האחרונה הגיעו שלושה אלופים, שלכל אחד מהם יש תומכים לא מעטים, קריירה ארוכה, וכומתה בצבע שונה שצבעה עשוי להכריע את מקומו בשנים הקרובות. אשכנזי נמצא בחציה השני של קדנציה שנראית כמוצלחת במיוחד מבחינה מבצעית. למרות זאת, לא הצליח הרמטכ"ל לעצב פורום מטכ"ל בדמותו, כך שבמינויים הקרובים צפוי אשכנזי להטביע את חותמו. סגנו, האלוף דן הראל, צפוי לפרוש, מאחר שסיכוייו לרשת את אשכנזי אפסיים.

הראשון ברשימה הוא אלוף פיקוד צפון גדי אייזנקוט, שנחשב למועמדו של אשכנזי לתפקיד הסגן, וכמי שיתפוס את מקומו. בין אייזנקוט לרמטכ"ל ישנם יחסים מצוינים, אותם ניתן לייחס לקריירה של השניים שצמחו יחד בחטיבת גולני. לאייזנקוט יש את כל מה שצריך: ניסיון ביטחוני עשיר והבנה של המשחק הפוליטי מימיו כמזכיר צבאי וכאיש שטח. אולם ישנם גם חסרונות: אייזנקוט פיקד על גזרת הצפון, שהיתה שקטה בשנים האחרונות והוא נושא עימו, ביחד עם קצינים נוספים, את כתם מלחמת לבנון השנייה, אז שימש כראש אגף המצבעים, על אף שבפועל לא נמצא כי כשל בתפקידו. אשכנזי דוחף את אייזנקוט קדימה, במטרה לנסות ולהציב עוד חובש כומתה חומה כחייל מספר אחד.

המועמד השני הוא האלוף בני גנץ, המשמש בשנים האחרונות כנספח צה"ל בוושינגטון. במשך שנים נחשב גנץ לרמטכ"ל טבעי. בדומה לרמטכ"לים אחרים הוא צמח בחטיבת הצנחנים, חיילים ששירתו עימו ותחתיו מעידים על איש מקצוע ומפקד נערץ, ואולי בשל כך ברק הוא הדוחף העיקרי של גנץ לתפקיד סגנו של אשכנזי, ואולי אף להחליפו. בגנץ אומנם לא דבק כישלון המלחמה, אז שימש כמפקד זרוע היבשה, אולם בשנים שקדמו לכך כיהן כאלוף פיקוד צפון, והיו שהאשימו אותו ומפקדים שקדמו לאלוף במיל' אודי אדם (שהיה האלוף בעת המלחמה) כמי שנתנו לחיזבאללה להתבסס על גבול הצפון. דבר נוסף שלא עובד לטובתו היא העובדה שלא פיקד על גזרה רחבה בעת מלחמה, למרות ניסיונו הרב בשטחים ולבנון.

המועמד השלישי הוא אלוף פיקוד דרום יואב גלנט. בניגוד לשני המועמדים האחרים, גלנט סובל ממספר חסרונות שעלולים למנוע ממנו את קידומו. הראשון הוא צבע הכומתה. גלנט גדל בחיל הים, שם שימש כמפקד סטי"ל וכמפקד שייטת 13 ומשם הגיע לצבא היבשה כאאוטסיידר. למרות זאת, הצליח בתפקידיו השונים על הקרקע כמפקד חטיבה מרחבית בפיקוד מרכז וכמפקד אוגדת עזה. גלנט גם נהנה מהיכרות בצמרת הפוליטית, מניסיונו כמזכירו הצבאי של אריאל שרון כשהיה ראש הממשלה, משם עבר לדרום כשירי הקסאמים היה בשיאו. הוא פיקד על מבצע עופרת יצוקה, ובזה טמון אולי החיסרון השני. בעת המבצע התגלעו מחלוקות בינו ובין אשכנזי, כשגלנט דחף לכניסה רחבה ועמוקה יותר של כוחות לעזה. ברק, לעומת זאת, רוצה לראות את גלנט ממשיך בצה"ל. אחת האפשרויות היא שגלנט ייבחר לתפקיד ראש אמ"ן, וינסה להתמודד שוב לתפקיד הרמטכ"ל בסבב המינויים הבא. עם זאת, הניסיון להצניח קצין שאינו איש יבשה מובהק לתפקיד הרמטכ"ל כשל לאחר הניסיון הלא מוצלח עם הטייס הנודע דן חלוץ, וספק גדול אם ניסוי כזה יתבצע שוב.

במקביל ממתינים בצה"ל בדריכות למינויים אחרים: תפקיד מתאם פעולות הממשלה בשטחים (עמוס גלעד משמש כממלא מקום כבר מספר חודשים), מפקדי הפיקודים, שצפויים כאמור להתפנות, ועל מקומם מתמודדים מספר תא"לים. כמו כן לא מעט אלופים היו מעוניינים לתפוס את תפקיד אלוף פיקוד מרכז, המאויש כיום על ידי גדי שמני, שייתכן שימשיך שנה נוספת בתפקיד.