וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

חייבים ללכת

8.5.2009 / 8:56

מי שמגדל כלב יודע שזאת אחריות לא פשוטה ושאי אפשר להעדר מהבית לזמן ממושך. אבל או הו, הבעיות הרבה יותר עמוקות מזה. יומני הנסיכה והערס, פרק 13

לפני שמאמצים כלב, ובמיוחד אם גרים בדירה ובלי גינה, חשוב מאוד לדעת שצריך לפנות הרבה זמן. מעבר לטיולים היומיים, חשוב גם לתת להם תשומת לב, ולשחק, ולהשקיע בסשנים של ליטופי ביחד ובנפרד. נכון, הם ישנים רוב הזמן ובכל זאת, הם בטוח מתגעגעים מאוד כשהם לבד. מיה למשל, בזמנה הפנוי כשכולם בעבודה, נוהגת לאסוף פרטי לבוש שלנו מחדר השינה, ואז לנמנם עליהם בסלון.

אז פתרון אחד הוא להיות (הרבה) יותר בבית, אבל הדרך הטובה ביותר להפיג את הבדידות ולהקל על רגשי המצפון הוא להביא עוד כלב. זאת הסיבה שאימצנו את גונזליטו, ורק אחרי שאימצנו אותו הבנו כמה מיה באמת היתה לבד כל השנים.

כששניהם כבר חברים מעולים ומשתפים זה את זו במשחקים (מי גונב יותר נעליים מהארון, מי תופס את המזרון הגדול, מי נובח יותר חזק מהחלון וכו') אנחנו מרגישים בנוח לא לחזור הביתה ישר מהעבודה. זה לא קורה בדרך כלל, אבל השבוע במקרה היה כל כך עמוס, שבאנו הביתה כמעט ורק כדי לטייל איתם, ולישון.

אחרי כמה ימים הרגשנו ממש רע, פחדנו שהשכנים ידווחו עלינו למועצה לשלום הכלב. השקענו בטיולים ארוכים במיוחד ופינקנו אותם בממתקים וליטופים ומה לא, אבל משהו הרגיש לא בסדר. למרות שהיה מדובר רק בכמה ימים עמוסים, היתה לשנינו מועקה כזאת. בתום השבוע, ממש ברגעי כתיבת שורות אלה, הכל מתבהר – בזמן שהם עושים חיים ומחרבים את הבית, אנחנו אלה שלא עומדים בגעגועים.

בכלל, מעניין כמה דברים אנחנו, האנשים, משליכים על בעלי החיים שלנו. הם לא רוצים להישאר לבד, או שאנחנו רוצים להרגיש שצריכים אותנו? הם צריכים שיצילו אותם, או שאנחנו רוצים להרגיש טובי לב? הם מקנאים זה בזה, או שאלה רק זכרונות ילדות שלנו? יש להם פרצוף שמח/עצוב, או שאנחנו מעדיפים לנכס להם הבעות אנושיות?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully