משיגינע

אחרי הפעם הראשונה ששמעתי את "חצי אוטומטי" (הליקון), החדש של רמי פורטיס, נרדמתי. באמצע הלילה, אחרי כמה שעות, התעוררתי וזכרתי בבהירות מופלאה את החלום שבדיוק יצאתי ממנו. ובחלום ישבתי עם פורטיס והוא המתיק לי סוד וגילה שהמדינה בדרך למקום מאוד לא טוב. הוא גם פירט באוזני את שלושת הגורמים שיובילו ליום הדין אשר יביא את הקץ על כולנו. "תעשה לי טובה", אמר פורטיס כשסיים, "אני יודע שברגע שתצא מהחדר הזה, אתה תרצה לספר לבנאדם הראשון שתראה את מה שכרגע אמרתי לך. אבל תעשה לי טובה, תרחם עליו, תעזוב. אל תספר". הוא פשפש בשולחן ושלף סיגריה אחרונה מתוך קופסת לאקי'ס.

אני הולך לעשות כפי שציוו עלי, ולא לגלות כאן את שלוש הסיבות לחורבן הבית השלישי כפי שהן ידועות לי (מה גם שהן לוקות בהיגיון-חלום מחורבן במיוחד). אבל תדעו שאם אני שומע איכשהו שפורטיס נוהג לעשן לאקי'ס, האמינו לי, באותו רגע אני סר לתחנת הרענון הקרובה ומחליף לי את הברדס.

פורטיס הוא לא שליח או נביא מטורף, כפי שהוא מעיד על עצמו בשיר הנושא הנדיר בכנותו וביופיו "חצי אוטומטי". בהופעות כנראה ימשיכו לצעוק לו "משוגע" במקהלה, וכנראה שלפעמים גם הוא חושב על עצמו בתור כזה, אבל מאחורי הכל מדובר באחד מאבות המזון של הרוק הישראלי, אמן בעל אמירה ממוקדת וייחודית. עכשיו הוא חוזר עם אחד הטובים שלו.

על הלחנים וההפקה המוזיקלית עבד איתו אייל אבן-צור, שעשה עבודה מושלמת. אף שיר מתוך העשרה אינו נופל, כל אחד מהם סוחב יחסית לכיוון שלו. מבין הרשימה השווה של הנגנים שהשתתפו ועיבדו אפשר לציין את ברי סחרוף, נושי פז, ג'נגו, שחר אבן-צור, פיטר רוט ואלדד גואטה (שלושת האחרונים מהווים שלושה רבעים מהרכב ההופעות שנמצא היום בכושר הכי טוב בארץ - מוניקה סקס). ברי סחרוף מתארח בשירה ב"הדלת" המצוין, יורם חזן מתארח ב"בלי ראש אין ראש" (אחרי שביקר גם באלבומו האחרון של יובל בנאי).
סינגל הלייד-בק הנשכני "בחיק המשפחה" הוא פשוט כיף חיים, וזה מזכיר לי להגיד שהטקסטים של פורטיס באמת טובים באלבום הזה. הוא משחק על ניגודים, מארגן חרוזים ומשקלים במיומנות ובכנות, ובכך משלים טריפל דאבל בדרך לאלבום שעושה ממש טוב.

אתמול הלכתי בראשון לציון, פתאום ראיתי את פורטיס. "הנה פורטיס", אמרתי לבת שיחתי. "לא..", היא אמרה לי, "זה עזרא".