גם למזוז כדאי לרדת לחצי משרה

אחד הנושאים המרכזיים סביבו מתנהל בשנים האחרונות המאבק בין "מחנה פרידמן" לבין "מחנה שלטון החוק" הוא מעמדו וסמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה. שר המשפטים יעקב נאמן, המזוהה, יחד עם מרבית הממשלה הנוכחית, עם "מחנה פרידמן", שב והעלה על סדר היום את ההצעה לפצל את תפקידיו של היועץ המשפטי לממשלה ולחלק את סמכויותיו לשני בעלי תפקידים שונים: ראש התביעה הכללית והיועץ המשפטי לממשלה.

הנימוק שנאמן העלה נוגע ללב ממש: טענתו היתה שריבוי התפקידים יוצר עומס רב מדי על היועץ. יפה לראות איך השר דואג לשלומו ובריאותו של היועץ המשפטי לממשלה. מזוז, מצדו, הביע התנגדות חריפה למהלך. כנראה שהוא אוהב להיות עסוק. החלוקה ל"מחנות", והמאבק הפוליטי שעומד ברקע העניין, לא צריכים להפריע לנו לבחון את השאלה לגופה. והנה, בחינה כזו תעלה שדווקא יש טעם רב בהצעה. השאלה היא רק איך עושים זאת נכון.

כיום מרכז בידיו היועץ המשפטי לממשלה עוצמה שלטונית חסרת תקדים. בתפקידו כראש התביעה הכללית הוא מחליט מי יועמד לדין פלילי ומי לא. בכוחו להוריד ראשי ממשלה מכהונתם ולסלק שרים ממשרדיהם. בתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה נתונה בידיו הסמכות לקבוע אילו מפעולות הממשלה הן חוקיות ואילו לא. חוות דעתו מחייבת את הממשלה ואת כל משרדי הממשלה. ובתפקידו כמייצג היחיד של הממשלה ומשרדי הממשלה בפני בתי המשפט נתונה הרשות המבצעת כולה בידי היועץ המשפטי לממשלה ובידי נציגיו בכל הנוגע להתדיינויות משפטיות. בכל אלה, היועץ המשפטי לממשלה הוא הפוסק האחרון. אין עליו ערעור, והחלטותיו נתונות רק לביקורת בג"ץ, הממעט מאוד להתערב בשיקול דעתו.

ריכוז כוח שלטוני רב כל כך בידי אדם אחד הוא פשוט מסוכן. וזאת, משתי סיבות. ראשית, המשטר הדמוקרטי מבוסס על ביזור הכוח השלטוני בין מוקדים שונים, וזאת על-מנת למנוע ניצול לרעה של הכוח השלטוני, וליצור מערך מורכב של איזונים ובלמים בין רשויות השלטון השונות. שנית, ריכוז כוח שלטוני רב כל כך לא רצוי גם מכיוון שהפירצה קוראת לגנב, וקיומו של תפקיד רב עוצמה שכזה מזמין, במוקדם או במאוחר, פוליטיזציה של הליכי המינוי לתפקיד.

כזכור, חשש זה התממש בעבר (כך היה בפרשת השב"כ בשנות ה-80, כאשר הממשלה הדיחה יועץ שלא היה לטעמה, ובפרשת בר-און בשנות התשעים, כאשר הממשלה ניסתה למנות יועץ שיהיה לטעמה). אין שום ספק שהחשש ישוב ויתממש אם המצב הנוכחי לא ישתנה. צמצום סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה הוא אם כן טוב לדמוקרטיה, אך גם טוב ליועץ המשפטי לממשלה עצמו, אם הוא רוצה לשמור על עצמאות ועל אי-תלות לאורך זמן.

השאלה היא כיצד מצמצמים את סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה מבלי לערער את יסודות שלטון החוק, מבלי לפגוע בכפיפותה של הממשלה לשלטון החוק, ומבלי להביא לפגיעה ביכולתן של רשויות החקירה והתביעה להתמודד עם שחיתות שלטונית. רפורמה משולבת, שמצד אחד תפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, ומצד שני תעגן את הליכי מינויו ועצמאותו מפני התערבות פוליטית, היא הפיתרון הראוי והפשרה הראויה. מצד אחד, סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה יפוצלו.

סמכויות החקירה והאכיפה יינתנו בידי התובע הכללי, ושאר הסמכויות יישארו בידי היועץ. בד בבד, יעוגן בחוק הנוהג הקיים לפיו היועץ המשפטי לממשלה (וכעת גם התובע הכללי) ממונים על-ידי הממשלה רק לאחר שוועדת איתור בלתי-תלויה, המורכבת ממשפטנים בכירים ונציגי ציבור, תמסור את המלצותיה בעניין.

* ד"ר יעקב בן-שמש הוא מרצה בכיר למשפט ציבורי בקריה האקדמית אונו