היום, בסוף יום הלימודים, לקח אותי יריב למועדון שבבית הגדול, שם חיכה לנו עמי. עמי הוא מדריך מאד קשוח, כך סיפר לי רינגו, חבר שלי שלומד אצלו. רינגו אומר שעמי מאד מכבד את תלמידיו ומטפל בהם במסירות, אבל לא מוכן לקבל טעויות והשתובבויות.
"אצל עמי," אומר רינגו, "טעות הכי קטנה ואתה מקבל תיקון", ותיקון זה לא רק לא נעים, זה גם מעליב. יריב התיישב על הכורסה מול עמי והחל לספר לו הכל עלי. יריב לא בסדר! למה הוא מגלה לעמי את כל הסודות הקטנים שלנו?!
הם שוחחו די הרבה זמן ולבסוף העביר את הרצועה שלי לידיו של עמי. יריב התכופף אלי, ליטף את ראשי ואמר: "ובכן אלווין, סיימת בהצלחה את השלב הראשון של הקורס, ואתה תלמיד מצטיין. אתה עובר לעמי לשלב השני, ואני בטוח שתצליח. אנחנו ניפגש כל יום, אבל מהיום, עמי הוא המורה שלך".
רק על הפסים
שמחתי שסיימתי בהצלחה את השלב הראשון של הקורס ואפילו הסמקתי בגלל המחמאות של יריב, אבל מעמי קצת חששתי. "טוב אלווין, מחר מחכה לנו עבודה רבה,. עכשיו נעשה טיול קצר בגן הפקאנים והולכים לישון!". אמר עמי וקם ממקומו בהוליכו אותי אל דלת היציאה מהמועדון. כעבור כעשרים דקות נפרדתי מעמי והתמקמתי בפינה האהובה עלי בתא שלי, בהתכונני לשנת הלילה. רוח קרירה של סתיו הולך ומתקרב נשבה בחוץ ואני תוך שניות הפלגתי אל ארץ החלומות.
תקופת הלימודים שלי עם יריב הייתה מהנה מאד. פגשתי אותו לראשונה למחרת יום חזרתי הביתה לבית עובד. יריב הוא כל כך נחמד שהקל עלי מאד את הפרידה מאיריס וטל. רק לפעמים בלילה, הייתי חולם עליהם וקצת מתגעגע. אבל, בית עובד זה הבית שלי. יריב לימד אותי הרבה דברים ומאד נהניתי לצאת איתו מידי בוקר לטיולי לימוד בישובים הקרובים לבית שלנו, בבית עובד.
אי אפשר פשוט להסתכל לאן הולכים?
ממנו למדתי שכלב נחייה הולך תמיד באמצע המדרכה, לא ליד הגדר ולא סמוך לשפת המדרכה. יריב גם לימד אותי שכשמגיעים לפינת רחוב, יש לעצור על שפת המדרכה, כי זה מאד מסוכן לרדת לכביש, שם נוסעות מכוניות. האמת, אני לא מבין את המכוניות האלו. יש להן עיניים גדולות, ובלילה אף, מאירות, אז מדוע הן לא יכולות לעמוד כאשר מישהו יורד בטעות לכביש? אבל יריב אמר שצרך לעמוד בשפת המדרכה, אז אני עומד. הוא תמיד משבח אותי כשאני נעמד על שפת מדרכה וממתין לפקודה הבאה שלו. חשוב גם לדעת לחצות רחוב רק במעבר חציה ולעולם לא לחצות רחוב באלכסון. אני תמיד מקפיד על שני החוקים האלו. לפנות ימינה זה ממש פשוט, אבל שמאלה זה מאד מסובך. יריב עושה סיבוב שלם סביב עצמו ואני צריך להקיף אותו ואז להמשיך לכיוון הנכון. יום אחד, פנה איש ברחוב אל יריב לאחר שראה כיצד אנחנו פונים ושאל אותו מדוע אנחנו לא פונים בלי הסיבוב. יריב אמר לו שזה בגלל עמוד שיכול להימצא מימינו ואז, עם יפנה בלי הסיבוב, הוא פשוט יתקל בעמוד.
"מוזר מאד," חשבתי לעצמי, "מדוע שלא יסתכל אם יש עמוד ואז פשוט יעקוף אותו." אבל יריב אמר, אני מבצע!