מחשבים למתקדמים

יונתן, בנו הצעיר של דני קוגן נולד לפני כשלוש שנים. עם ילד בעל צרכים מיוחדים, נכפתה על קוגן מציאות חדשה "ברגע שנולד לי ילד עם מוגבלות נחשפתי לבעיות של האוכלוסייה הזו, ערכתי ביקורים בעמותות מטפלות וגיליתי שאחרי גיל 21 אין פתרון הולם לפלח הזה באוכלוסיה", אומר קוגן, מקיבוץ יסעור. "הבנתי, שאם אני לא שם בשביל הבן שלי אחרי גיל 21, הוא עלול לסבול מאבטלה וממחסור במסגרת מספקת".

קוגן שילב בין הראייה לטווח הארוך עבור בנו, לבין הראייה לטווח קצר עבור הסביבה המתחממת וחיפש להקים מערכת אידיאולוגית ואקולוגית כאחד. התוצאה הביאה להקמת המיזם "אקולוגיה לקהילה מוגנת", מסגרת חברתית בה אנשים בעלי צרכים מיוחדים ממחזרים פסולת אלקטרונית ובכך עוזרים לעצמם ולמדינה. "לפי סקר שנערך בדמרקר, מדינת ישראל היא המדינה המובילה בכמות המחשבים לנפש - תשע מליון מחשבים, ובמקום אחרון מבחינה אקולוגית", אומר קוגן, "מחשבים, מרכזיות טלפון, סרוורים, מכשירי DVD, הם כולם מכשירים אלקטרונים המורכבים ממתכות שונות וגורמים לנזק עצום ברגע שהם באים במגע עם מים. זה מחלחל למי התהום ומזהם אותם. זו פצצת אטום אקולוגית". מנקודת המבט של קוגן החיבור בין השניים הוא פשוט מתבקש. "הרעיון הוא לחבר משהו אין סופי, כמו פסולת, לבין הנושא החברתי שלצערנו גם הוא אדיר מימדים. כיום קיימים 200 אלף איש באוכלוסיה עם צרכים מיוחדים, פיגור, בעיות נפשיות, ובעיות מוטוריות שאחרי גיל 21, כאמור, אין להם פתרון שיקומי".

קוגן שילב את ההיגיון הכלכלי והחברתי ובנה מודל. הוא כיתת את רגליו בין העמותות השונות כשידיו מלאות במחשבים, טלפונים ושאר מזהמים ובדק כיצד אותם אנשים בעלי צרכים מיוחדים מגיבים. באופן מאוד לא מפתיע, כמי שהיו מורגלים לעבודה מונוטונית של הכנסת דיבלים, הדבקת מדבקות או עבודות שונות בפסי יצור, התגובות היו נלהבות "בפסולת אלקטרונית יש המון פוטנציאל של עבודה שיקומית" מתאר קוגן, "הבאתי את הפסולת לעמותות וראיתי שהם מצליחים לפרק את המחשבים לפלסטיקה, פח ואלקטרוניקה או במילים אחרות- למחזר. אחרי שנים של עבודות מונוטוניות אותה אוכלוסיה שבדרך כלל נתפסת כנטל, התגלתה כנכס, הם מפרקים טכנולוגיות, נהנים מהעשייה ותורמים לחברה".

השמועה על המיזם פרסה כנפיים ועוד ועוד עמותות מבקשות להצטרף וליהנות מהתרומה הסביבתית- חברתית. עמותת איל"ן, "כפר עידוד" "מרכז כוכב" ועוד, זכו לביקורם של אנשי צוות מקצוענים ואנשי איכות סביבה אשר מעבירים לאוכלוסיה את ההדרכות כיצד לפרק את הפסולת, משם היא מועברת לשימוש חוזר בהתאם לחומר הגלם. המוגבלים מקבלים שכר עבור עבודתם, הסביבה מקבלת קצת אוויר לנשימה ורק קבלה אחת חסרה במשוואה- קבלת הציוד האלקטרוני מהאזרחים "אנו עדיין זקוקים לכמות פסולת גדולה, כזו שתספק עבודה רציפה. מסתבר, שלמרות כול המודעות, וההתרעות, אנשים עדיין זורקים את הפסולת האלקטרונית שלהם לפחי זבל".