לא אירן היא הבעיה שלנו

ההיסטריה סביבי הגרעין האירני חורגת מכל פרופורציה, ודוחקת הצידה את כל צרותיה של ישראל. כלכלה במשבר, פיטורים, עוני, מחסור חמור במים, תשתיות רעועות, בירוקרטיה חונקת, שרות ציבורי גרוע, פשע ובריונות, חינוך לקוי ועוד אינם מקבלים תשומת לב מהממשלה החדשה, העמוסה באוכלי חינם חסרי בושה. אבל להם, לשרים, יש אג'נדה, והיא האיום האירני. אילו השרים ללא תיק היו מודיעים על התפטרותם ומעמידים את תקציבי משרדיהם לרשות המאמץ הפנימי למול חוליי החברה הישראלית, הם היו זוכים בכבודם האבוד בחזרה.

האם מקבלי ההחלטות באמת מאמינים, שיום אחד אירן תשליך פצצת אטום על ישראל? האם הם באמת מאמינים שבטהרן יושבים מטורפים הכמהים להתאבדות המונית? לתקיפה גרעינית איראנית על ישראל יש השלכות מרחיקות לכת, שכל בר בי רב מבין, השלכות שיהיו תוצאה ישירה של יכולת ישראלית להנחית מכה גרעינית שנייה, שתשמיד את כל ערי איראן. מנהיגי אירן יודעים זאת, וגם יודעים שפגיעה בישראל היא פגיעה בערביי ישראל ובפלסטינים. איראן גם יודעת היטב, שמנהיגי אירופה וארצות הברית לא יעמדו מנגד, והתקפה על ישראל תגרום גם לתגובה שלהם. האם מנהיגי ישראל לא יודעים זאת?

האמת הפשוטה היא, שלישראל אין את היכולת למנוע מאירן פיתוח של יכולת גרעינית. תקיפה ישראלית מקדימה אולי תעצור לתקופה את פיתוח היכולת האירנית, אבל לא תמנע אותה. אירן פיזרה את מתקני הגרעין שלה על פני שטחים רחוקים ומוגנים, והשמדתם תדרוש התקפות חוזרות ונישנות לאורך זמן. המחיר עשוי להיות נורא, כיון שאירן יכולה להפציץ את ישראל בטילים ארוכי טווח לאורך זמן ומערכת החץ לא תוכל ליירט את כמות הטילים שעלולים לנחות כאן. יתר על כן, החיזבאללה וסוריה עשויים להצטרף למערכה כדי לסייע לפטרונם, וגם בידיהם אלפי טילים המסוגלים להגיע מרכז הארץ. הדבר גם עלול ליצור מלחמה כוללת בצפון.

גם אם ישראל תצליח לעצור את פיתוח הגרעין האירני, לתקופה של כמה שנים או אפילו לנצח, המחיר יהיה הקמת כל העולם המוסלמי המתון יחסית, עלינו. תקיפה ישראלית תחזק את התנועות הפונדמנטליסטיות האיסלמיות, ותסכן משטרים מתונים בעולם הערבי. ישראל תתקשה לשכנע שהגרעין האירני נועד למטרות מלחמה ולא למטרות שלום, ומה נעשה אם מחר תרצה מצרים לפתח יכולת גרעינית למטרות אזרחיות? האם גם אז נצא למלחמה בה?.

ההיסטוריה של הגרעין מצביעה על כך, שהרתעה הדדית של אויבים עובדת מבלי לעשות שימוש בנשק הנורא הזה. משבר הטילים בין רוסיה לארצות הברית התרחש בשיאה של המלחמה הקרה ביניהן, והעובדה שלשתי המעצמות הייתה יכולת גרעינית מנעה עימות. האיבה המתמשכת בין הודו ההינדית לפקיסטן המוסלמית ידעה מורדות ומשברים, ובכל אותם מקרים לא נעשה שימוש בנשק גרעיני. לישראל קשה לשכנע את העולם כולו שרק לה הזכות להחזיק לנשק גרעיני. ארצות הברית ורוסיה לא הצליחו למנוע את הפצצה הגרעינית ההודית והפקיסטנית. ספק אם יצליחו למנוע זאת מאירן.

האיום הקיומי על ישראל אינו מצד אירן אלא מצד עצמנו. הממשלה אינה עוסקת בתחומי יסוד בגלל אימפוטנציה, העדר מנהיגות אמיצה, חוסר ראיה לטווח ארוך וצורת משטר, שאינה מאפשרת ביצוע פרויקטים לטווח ארוך. ציפיות להיות אור לגויים כבר אין לנו, אז לפחות שנהיה אור לעצמנו.

המאמץ העליון הדרוש מכל מנהיג היום, הוא לבצע את מה שכל כך ברור שיש לעשות. אין צורך להגדיר כל פעם מחדש את מה שכל ילד יודע, אין צורך להקים עוד ועוד ועדות וצוותי חשיבה. צריך פשוט אומץ לבצע.

פיטר דרוקר, מבכירי ההוגים בתחום הניהול והמנהיגות, כתב ש"מנהיגות תכליתית אינה קשורה בכריזמה, מנהיגות היא פשוט עבודה. מנהיגות היא חשיבה יסודית על משימות הארגון, הגדרת יעדים, קביעת סדר עדיפויות, גיבוש אמות מידה לביצוע, וכמובן יכולת ביצוע ומימוש של היעדים". אז קדימה לעבודה.

* הכותב הוא מרצה בכיר המרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה.