ברחבי העולם מצוין היום (שישי) חג הפועלים, הלוא הוא האחד במאי. השנה יצוין היום האדום בצלו של אחד מהמשברים הכלכליים החמורים ביותר בתולדות ההיסטוריה. הפגנות צפויות להתרחש בערים שונות בעולם, יש הצופים שיהיו סוערות במיוחד על רקע אי שביעות רצון התושבים במדינות מהתנהלות הממשלות במשבר.
"אנו רוצים לראות אי שקט חברתי ונעשה הכל כדי להבטיח שזה יקרה", אמרו מארגני "הפגנת המהפכה של האחד במאי" בגרמניה. מעל לעשרים מפגינים מתכננים לערוך הפגנה המונית בברלין תחת המוטו "הקפיטליזם הוא אסון והמלחמה היא בעד מהפכה חברתית". מעל 70 מכוניות כבר הוצתו מאז ינואר בברלין על רקע התסיסה החברתית.
ה"וול סטריט ג'ורנל" מדווח כי העלייה בשיעור האבטלה אינה מוגבלת רק לגרמניה. כל אירופה צפויה לקיץ מלא זעם. שביתות נגד עובדים זרים נערכו בבריטניה, מהומות נרשמו ביוון מעל 150 אלף פועלים הפגינו באירלנד. באיסלנד, לטביה והונגריה, מהומות רחוב הפילו ממשלות. גם בצרפת צעדו מיליונים נגד המשבר הכלכלי בחודשים האחרונים. ראש הממשלה הזהיר החודש מפני "מהפכה חברתית". ההפגנות המתוכננות מחר בפריז יהיו האחרונות בשורה של הפגנות נגד הנשיא ניקולאי סרקוזי, בשל ניהולו הכושל של הכלכלה הצרפתית. במהלך השבועות האחרונים, פועלי מפעלים בצרפת חטפו את מעבידיהם במחאה על פיטורים נרחבים והרעה בתנאים.
שורש החג
מקורו של החג בהפגנות פועלים שנערכו בקנדה ובארצות הברית בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-19, שדרשו להגביל את יום העבודה ל-8 שעות. הוועידה הראשונה של האינטרנציונל השני של המפלגה הקומוניסטית, שנערכה בפריז ביולי 1889, קבעה את האחד במאי כיום הפועלים הבינלאומי. כיום האחד במאי מצוין בעיקר בארצות מערב אירופה, כגון צרפת וגרמניה, באמריקה הלטינית ובמדינות סוציאליסטיות וקומוניסטיות, כגון סין, קובה, ונצואלה, וייטנאם ועוד.
בארצות הברית, ערש הקפיטליזם, לא מציינים את האחד במאי, ובמקומו נקבע "יום העבודה" ("לייבור דיי") ליום שני הראשון בספטמבר. בקנדה, ניו-זילנד ובאוסטרליה נקבעו, גם כן, מועדים אחרים לציון "יום העבודה". בבריטניה נהוג יום חופשה ביום שני הראשון של חודש מאי, אולם הוא אינו מוגדר באופן רשמי כ"יום העבודה". בגרמניה, בצרפת, בבלגיה ובלוקסמבורג רשאים העובדים לקחת יום-חופשה בתשלום באחד במאי.
משטרים טוטליטריים סוציאליסטיים אימצו את האחד במאי כיום חג. בברית המועצות, לאחר מהפכת אוקטובר, נקבע האחד במאי כיום חג לאומי. בשיאה של ברית המועצות, נהגו לציין את החג במשך יומיים רצופים ולקיים בו תהלוכות ענקיות.
משבר כלכלי לפני עליית הפשיזם
משברים כלכליים מהווים כר פורה להתחזקות קיצוניים פוליטיים, תופעה מדאיגה במיוחד לאור העובדה כי בחירות כלליות מתוכננות השנה בגרמניה, נורבגיה, בולגריה וליטא. מנתונים שפרסמה הממשלה הגרמנית עולה, כי נרשמה השנה עליה של 16% בפשיעת הימין הקיצוני לעומת השנה הקודמת. פשעי הימין הקיצוני מהווים שני שלישים מהפשיעה ה"פוליטית" במדינה בשנה שעברה, שהגיעו לסך של 31,801, עליה של 11.4% לרמה הגבוהה ביותר מאז שנת 2001. שר הפנים הגרמני וולפגאנג שוייבלה אמר כי העליה בפשיעה המונעת משיקולים פוליטיים מדאיגה. שוייבלה אמר כי המצב הכלכלי הקשה בגרמניה מזכיר "באופן מצמרר" את הימים המייאשים של שנות ה-20 וה-30 שסייעו לעליית הנאצים לשלטון. הוא הוסיף כי הוא חושש שהמצב הנוכחי מושך יותר ויותר צעירים לחיק הימין הקיצוני.
פחד האנשים מפני הקריסה הכלכלית מובן. יש הטוענים כי מעורבות ממשלות בכלכלה לא יפתרו את המשבר ולא ייצרו עוד מקומות עבודה. על מנת להרגיע את הרוחות, יש לפתוח בדיון אמיתי לגבי שורשי המשבר. הבעיה אינה טמונה, לדברי אנליסטים, בכישלון שוק החופשי, אלא בכישלון התנהלות נכונה של השוק החופשי. גם בארצות הברית וגם באירופה המערכת הפיננסית סבלה מליקויים רבים, שעדיין לא רבים מודעים להם. חוסר הפיקוח והרגולציה היו תופעות גלובליות והיא אחד מהגורמים העיקריים למשבר ולגודלו ועוצמתו.
במשבר הנוכחי קל לשכוח כי אירופה סבלה מבעיות במבנה הכלכלי עוד לפני משבר האשראי: ירידה בתפוקה, עלייה בשיעור האבטלה בקרב מהגרים וצעירים ועוד. מדיניות של שוק חופשי לאו דווקא היתה המדיניות הנכונה לטפל בבעיות אלו ועכשיו זה כבר מאוחר מדי. אירועי האחד במאי מחר צפויים להתאפיין ברטוריקה משולהבת, מעבר לזה, לא רואים קץ למשבר.