יומיים אחרי יום העצמאות של המדינה היהודית, בשבוע שבו החלה הרדיפה אחרי חברות תנועת "פרופיל חדש", זה הזמן לסקור ולציין את רשימת האוכלוסיות שאין בינן לבין עצמאות ולא כלום.
במדינה שמערכת הבחירות האחרונה עמדה בסימן מתקפה על עזה, מתקפה שנועדה לזכות בקולות תומכי הגנרלים בהצבעה לכנסת שמכנים אותה דמוקרטית, במדינה שמסוכן בה להתנגד לשלטון כי המחיר עלול להיות מעצר בתאי חקירות, במדינה שנשיאה לשעבר הוא חשוד סדרתי בעבירות מין ארורות, ובמדינה שבה אלו המכנים עצמם אבירי זכויות כמו אביגדור פלדמן מגנים על אלו שחשודים בפגיעה סדרתית בביטחונן של נשים, יש לבדוק מי באמת חופשי ומי אלה שהדמוקרטיה לא נוגעת בחייהם, כי הם משתייכים לאופוזיציה אזרחית.
ונזכור את כולם
זה הזמן לזכור ולא לשכוח את כל חללי המתקפות, רבות מאלה יזומות על ידי ממשלה, שבכך משתיקה את הציבור. הבה נזכור את יותר מאלף תושבות ותושבים, בהם מאות ילדים, מעזה השכנה שהוקרבו על מזבח ה"ביטחון". הבה נזכור את אחד ממחיריו הנוראים של הציות, עליו משלמים עדיין חיילים שלא מעזים להרהר באופציות אחרות מלבד מלחמה, במדינה שמקדשת צבא ובצבא שעל פיו פועלת מדינה. הבה נזכור את כל אלה שמשלמות ומשלמים בחייהם את המשבר הכלכלי, שאינו מקרי ונובע מהעלאת מדיניות ההפרטה על נס, מדיניות שהותירה אינסוף בתי אם נטולי כל הכנסות וללא ביטחון קיומי.
הבה נזכור את כל אותן אלה שלא מפסיקות להיאבק נגד מדיניות ממשלתית שפוגעת בביטחון הקיומי היומיומי, וחלקן מוצאות את עצמן מוגפות על ידי שוטרים, מאוימים ומאוימות כדי להיות מושתקות מהתנגדות פוליטית-אזרחית. הבה נזכור את המפגינות והמפגינים בעד צדק ושלום ונגד גדר ההפרדה בבילעין ונעלין, שמשלמים בחייהם ובגופם על דרישתם לחברה אחרת, צודקת, שוויונית לכל אלו שחיים בה.
הבה נזכור כמה מעט מאתנו זוכים לחופש מאלימות מינית, נזכור כי כל אשה עוברת בחייה לפחות פעם אחת הטרדה מינית, אחת משלוש היא נפגעת תקיפה מינית ואחת מכל שש היא נפגעת גילוי עריות על ידי יחסי הכוח במשפחה גרעינית.
אשליה של עצמאות
מי עצמאי ומי לא, מי זוכה לחופש תנועה ודעה, לחופש כלכלי, לשכר הוגן, לעבודה ראויה, מי יכול לחשוב שהוא אכן חופשי - פלסטיניות/ים, מזרחיות/ים, נפגעות אלימות מינית, א/נשים שחיות בעוני וקורסות תחת העסקה פוגענית, מהגרות/ים שמתויגות ככאלה שגופן הוא רכוש ציבורי, בהן יוצאות אתיופיה שצבע עורן גרם להרחיקן גיאוגרפית-כלכלית אל מעבר למרכז הדומיננטי האשכנזי.
הבה נזכור שרק אם אתה גבר לבן-יהודי, שמציית לשלטון האחד, שנולד אל פריבילגיה כלכלית-חברתית ו/או משתייך לאליטה הפוליטית-תרבותית, רק אלו הם באמת חופשיים, אלא שחירותם היא על חשבוננו, ועל כן לא עולה על דעתנו אל מול ההשתקה להחריש.
הבה נזכור מהי דמוקרטיה מהותית-ערכית, כזו שמעודדת התנגדות ואופוזיציה פוליטית-אזרחית, כי לא בדמוקרטיה כזו אנו חיות וחיים, אלא במדינה שבה החופש ניתן רק למגזר צר, בעוד רוב האוכלוסייה ממילא לא עונה על קווי המתאר של מי שראוי כאן להיות חופשי.