שלום, חנוך

(צילום: יהונתן אופק, עריכת וידאו: אייר ענבר)

טקס הסרת הלוט מלוח ההנצחה לחנוך לוין נערך היום (שישי) ברחוב ג'ורג' אליוט 5 בתל אביב, בנוכחות ראש העירייה רון חולדאי, משפחה וחברים. לטקס קדם סיור מודרך בהשתתפות שחקנים, מבית ילדותו שבשכונת נווה שאנן ועד בית מגוריו שברחוב ג'ורג' אליוט, דרך נופים ואירועים, שהשפיעו על חייו ועל יצירתו.

חולדאי אמר בטקס, כי "לו היה עומד איתנו כאן ורואה את המעמד הזה, חנוך לוין היה צוחק. לוין העז לצחוק מדברים מקודשים ולשחוט פרות קדושות. תל אביב-יפו החוגגת מאה שנה לייסודה גאה לשמר את זכרם של היוצרים הגדולים שפעלו בה לאורך השנים והעשירו את חיי הרוח של הארץ הזאת. ביניהם גם לא מעט לוחמים עזים נגד הממסד. אנחנו מתגאים בכולם – בפן כמו באלתרמן, בחנוך לוין כמו בחנה רובינא. כולם יחד עשו את תל אביב-יפו למה שהיא – בירת התרבות של מדינת ישראל".

לוין, מחזאי, במאי, סופר ומשורר, נולד בתל אביב ב-1943, גר בה ויצר בה עד מותו. לוין כתב 56 מחזות, וביים 22 מהם. יצירותיו הראשונות היו סאטירות פוליטיות עמוסות ביקורת על החברה הישראלית שלאחר הניצחון במלחמת ששת הימים ומדיניות הכיבוש. במשך שלושה עשורים עלו בבמות הארץ בכל שנה לפחות מחזה אחד פרי עטו של לוין, בעיקר בתיאטרון הקאמרי. בין יצירותיו המפורסמות ביותר ניתן למנות את "את אני והמלחמה הבאה", "מלכת אמבטיה" ו"אשכבה". בנוסף לסיפורים ומחזות, כתב לוין גם שירים שהולחנו, ביניהם "העץ הוא גבוה", "אני חיה לי מיום ליום" ו"אדון כמעט וגברת כבר".

לוין נישא פעמיים, לציירת נאוה כורש ולדיילת עדנה קרן. בת זוגו בשנות חייו האחרונות היתה שחקנית התיאטרון ליליאן ברטו, אותה פגש בשנת 1993 בזמן החזרות להצגה "הילד חולם". משלוש נשים אלו נולדו לו ארבעה בנים.

חנוך לוין נפטר ב-18 באוגוסט 1999 ממחלת הסרטן. הוא המשיך לעבוד, גם בבית החולים, כמעט עד יומו האחרון, אך לא זכה להשלים את בימויו של מחזהו "הבכיינים". לוין ממשיך להיות המחזאי הישראלי הדומיננטי ביותר גם לאחר מותו. הפקה של מחזהו "הרטיטי את ליבי", שנמצא בעיזבונו של לוין, עלתה בתיאטרון הקאמרי ב-2007, וגרפה שישה פרסים בטקס פרסי האקדמיה הישראלית לתיאטרון בשנת 2008.