סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל, כבר ראה כמה דברים בחיים. הוא טיפל במשברים במדינות מתפתחות. הוא כיהן כבכיר בוול סטריט. בישראל הוא ניהל קרבות עם ועדים ועם האוצר, וראה ממשלות ושרי אוצר מתחלפים. אבל למה שקרה לו מאז שהחליט לטפל ביו"ר בנק הפועלים, דני דנקנר, הוא לא היה מוכן.
פתאום, סטנלי פישר החל לקבל טלפונים בביתו מבכירים ובעלי השפעה. שמע, הם אמרו לו, בוא ננסה לפתור את העניין הזה עם דנקנר, בוא ננסה לתת לו צ'אנס. פתאום, סטנלי פישר גילה שיש תוכנית בהנהלת ועד העובדים של בנק הפועלים לעלות באוטובוסים ללשכתו, ולהפגין נגד רצונו להדיח את דנקנר.
פתאום הכל נהפך לאישי. אין דיון מקצועי על סוגיית הניהול בבנק הגדול במדינה, אלא התקפות אישיות נגדו ונגד האיש שלו בפיקוח על הבנקים. פישר, כך הופיע בעיתונים מסוימים, "בעצמו לא מנהל את בנק ישראל באופן תקין". ואילו נגד רוני חזקיהו, המפקח על הבנקים, נפתחה מסכת השמצה אישית רחבת היקף: "חזקיהו מתכנן להשתלט על הבנק", "חזקיהו רוצה להלאים את הפועלים", "חזקיהו מונע משיקולים אישיים לאחר שלא קודם ולא קיבל כסף", "חזקיהו פועל בניגוד לחוק".
כמי שנמצא בישראל לא מאתמול, פישר לא היה צריך להיות מופתע. כאשר החליט לדרוש את החלפתו של יו"ר בנק הפועלים דני דנקנר, פישר נכנס לגוב האריות של האוליגרכיה הישראלית. הוא נכנס למאבק מול שרי אריסון, האשה העשירה במדינה. הוא נכנס לקרב מול משפחת דנקנר על כל פלגיה. הוא נכנס למאבק מול כל היועצים ובעלי ההשפעה שהמשפחות האלה מעסיקות ומפרנסות. והוא נכנס לקרב מול כל אנשי העסקים שנהנים מיחס אוהד וחם בוועדת האשראי של בנק הפועלים.
בישראל אין כמעט גוף שאין לו מערכת יחסים עסקית עם בנק הפועלים, וחלק ניכר מהגופים תלוי בו לקיומם. לכולם יש אינטרס כלכלי, חד וברור, להשאיר את היו"ר דני דנקנר במקומו. לרבים יש מה להפסיד אם דנקנר והמנכ"ל המיועד ציון קינן יוחלפו על ידי אחרים, שאולי לא יהיו מקורבים להם.
פתאום, סטנלי פישר מגלה על בשרו כיצד פועלת בישראל אוליגרכיית ההון והשלטון, ובחלק מהמקרים גם איך פועלת ההשפעה שלהם על התקשורת והעיתונים. פתאום פישר רואה לנגד עיניו כיצד מנהלים, דירקטורים ועורכי דין ידועים שוכחים את כללי הזהירות והשמרנות, מתעלמים מרוח החוק, שוכחים את הנאמנות שלהם לציבור ולבעלי המניות ומתיישרים מאחורי בעלי השליטה המעסיקים אותם. בדרך נגרם נזק כבד למעמד וללגיטימיות של נגיד בנק ישראל ושל מערכת הפיקוח השלטונית - אבל זהו כנראה הדבר האחרון שמדיר שינה מעיניהם של האוליגרכים.
פישר לא צמח אצלנו
ספק אם נגיד ישראלי היה יכול להתמודד עם הלחצים שמופעלים היום על פישר, חזקיהו ובנק ישראל. לכל ישראלי, בעל דעה עצמאית ככל שתהיה, יש כאן אינטרסים, חברים ובני משפחה שהיו מאוימים ברגע שהיה מנסה לתקוף את בעלי האינטרסים החזקים. נגיד ישראלי היה נאלץ לחשוב על הקריירה שלו, מה יעשה בתום הכהונה, היכן יעבדו בניו ובני משפחתו, ואם הוא מוכן לספוג גלים של מתקפות אישיות.
אבל כאן מתגלה הגדולה של פישר, ואולי הדיווידנד הגדול ביותר בהחלטה למנות דווקא נגיד זר לבנק המרכזי הישראלי. פישר לא צמח אצלנו, והוא אינו שואב את כוחו מקשריו בשלטון או במגזר העסקי המקומי. לפישר האמריקאי יש מעמד בינלאומי שאיש בישראל אינו יכול לסדוק, ויש לו את הכוח והמשקל האישי לצאת למהלך של החלפת יו"ר בנק בישראל, וגם להשלים אותו.
פישר, ולא המפקח רוני חזקיהו, הוא האיש שהחליט להביא להחלפתו של דנקנר, לאחר שהוצגה לו שורת כשלים של דנקנר בתפקודו כיו"ר. פרשת החלפת המנ"כלים היא כישלון ניהולי אחד, כפי שדו"ח חזקיהו המתפרסם הבוקר יציג, אבל הוא לא הכישלון היחיד. ההחלטה של פישר לסיים את כהונתו של דנקנר נבעה בעיקר מחשש כי ההחמרה במצבם העסקי של בעלי השפעה הקשורים אליו, והצורך שלהם באשראי ובמזומנים, עלולים להביא לכשלים נוספים ולהחלטות ניהוליות שיפגעו בבנק שוב ושוב.
המצב הרגיש של המערכת הפיננסית בישראל ובעולם דורש מעורבות חסרת תקדים של הבנקים המרכזיים בניהול מערכת הבנקאות. בעולם מוחלפים מנכ"לים והנהלות של בנקים על ידי הרשויות כמעט מדי שבוע. פישר יודע שאיכות הניהול של בנק הפועלים היום היא בעלת חשיבות לאומית: זהו בנק שקיבל מהציבור פיקדונות ב-227 מיליארד שקל. לפי המידע שהגיע לידיו, פישר סבור שלבנק הגדול במדינה דרוש יו"ר ללא ניגודי אינטרסים, ועם יכולות ניהוליות ובנקאיות שאין לדני דנקנר.
לפישר, האיש שיכול, יש היום חובה לשלוח מסר ברור למערכת העסקית - ולהוכיח כי יש בבנק המרכזי בעל בית שדואג לציבור המפקידים, ליעילות ולהוגנות של המערכת הפיננסית בישראל.