היום לפני: סופו של הצורר הנאצי

מלחמת וייטנאם הסתיימה ב-309 באפריל 1975 כשהממשלה בסייגון (כיום: הו צ'י מין סיטי) הכריזה על כניעה לכוחות הצפון וייטנאמים. הנשיא דאונג ואן מין, שכיהן בתפקיד שלושה ימים בלבד, הודיע על הכניעה בשידור רדיופוני לאומה. הוא ביקש מכוחות הדרום להניח נשקם וקרא לצבא צפון וייטנאם ולוייטקונג להפסיק את האלימות.

בקריאה ישירה לכוחות הקומוניסטים, אמר הנשיא: "אנו כאן כדי להעביר לידיכם את השלטון במטרה להימנע משפיכת דמים". זמן קצר אחרי ההכרזה, נכנסו לסייגון כוחות צפון וייטנאם. כניסתם א נתקלה בשום התנגדות. הטנקים ניפצו את שערי ארמון הנשיאות בתוך שניות ולפנות ערב, שנים של לחימה הגיעו לקיצן.

כוחות הווייטקונג, רובם נערים יחפים, אספו את חיילי הממשלה והניפו את דגליהם האדומים-כחולים. מעשי הביזה פשטו והסדר הושב על כנו מאוחר יותר באותו יום. בניין השגרירות האמריקאית נותר סגור ומיותם.

שמה של העיר הוחלף מיד להו צ'י מין סיטי. הממשלה הזמנית שקמה לאחר כניעת הדרום הבטיחה מדיניות של נייטרליות ואיחוד של וייטנאם בדרכי שלום. צרפת היתה הראשונה שהכירה בממשל החדש וממשלות מערביות אחרות מיהרו ללכת בעקבותיה.

כניעת דרום וייטנאם קרתה שעות ספורות אחרי הפינוי הכאוטי שך התושבים האמריקאים מסייגון. הנשיא ג'רלד פורד התפאר בכך שהצליח להציל גם וייטנאמים יחד עם אזרחים אמריקאים באותו פינוי מסוקים מפורסם. הפינוי המהיר והכאוס שאפף אותו היוו סיבה להשפלה בעבור הממשלה האמריקאית, ששמה לה ליעד למגר את הכוחות הקומוניסטים מהמדינה, אך כשלה. הנשיא פורד הורה לספינות הצי האמריקאי להשיאר סמוך לחופי וייטנאם לזמן בלתי מוגבל על מנת לנסות ולהציל פליטים, אל כוחות צפון וייטנאם מנעו מנוסתם של פליטים שעדיין ניסו לברוח מהמדינה.

צפון ודרום וייטנאם התאחדו תחת שלטון קומוניסטי ב-1976. עשור לאחר מכן, הממשלה החלה להקל מדיניותה ואיפשרה לכוחות השוק וליזמים פרטיים להשקיע ולשגשג. בנובמבר 2000, נשיא ארה"ב ביל קלינטון ביקר בווייטנאם מתוך תקווה לשיפור היחסים בין שתי האויבות לשעבר.

ב-30 באפריל 1952, ראה אור בפעם הראשונה "יומנה של אנה פרנק" בשפה האנגלית. שמו באנגלית היה "יומנה של נערה צעירה". הספר פורסם ב-1947 בשפה ההולנדית תחת הכותרת "הבית הסודי" על ידי אביה של אנה ז"ל, אוטו פרנק. אוטו פרנק היה היחיד במשפחתו שניצל מהמחנות בלחמת העולם השניה.

אנה פרנק נפטרה ב-1945 במחנה הריכוז ברגן-בלזן , ימים ספורים לפני יום הולדתה ה-16. אביה שרד ושב לאמסטרדם למקום בו הוא, משפחתו וידידים הסתתרו שנתיים בעליית גג לפני שאחד השכנים הלשין עליהם והנאצים תפסום. אחד מידידיו ההולנדים נתן לאוטו דפים שמצא בעליית הגג לאחר פשיטת הגסטאפו. ביניהם נמצא גם היומן של בתו.

ב-12 ביולי 1944, שלושה שבועות לפני שנעצרו, כתבה אנה: "אני שומעת את הרעם המתגבר, שיום אחד יביא להרס שלנו. אני חשה את הסבל של מיליונים. ועדיין, כשאני מביטה בשמיים, אני מרגישה שהכול ישתנה לטובה, שהאכזריות הזו תסתיים והשלום והשלווה ישובו לשרור" .

משפחת פרנק עברה להתגורר בהולנד לאחר שנמלטה מהמשטר הנאצי ב-1933. ביולי 1942, לאחר כיבוש הולנד על ידי הנאצים, מפשחת פרנק וארבעה יהודים נוספים נאלצו למצוא מחבוא בעליית גג בבית במרכז אמסטרדם. אנה, שקיבלה יומן ליום הולדתה ה-13, מיד החלה לתעד חוויותיה.

הגסטאפו פשט על עליית הגג ב-4 באוגוסט 1944 ושמונת המסתתרים נשלחו לווסטרבורק, מחנה מעבר בהולנד ומשם לאושוויץ וברגן-בלזן. אנה נפטרה שבועות מספר לפני שחרור ברגן-בלזן, יחד עם אמה אדית' ואחותה מרגרט.

"היומן של אנה פרנק" תורגם ל-50 שפות והפך לאחד הספרים הפופולריים ביותר בעולם. הוא הומחז ב-1956 וזכה בפרס פוליצר. ב-1959 הוא עובד לסרט. עליית הגג בה הסתתרה המשפחה היא כיום מוזיאון אנה פרנק.

מוניקה סלס, שחקנית הטניס הטובה בעולם, נדקרה בגבה ב-30באפריל 1993 במהלך תחרות רבע גמר בהמבורג. האמריקאית בת ה-19 הובהלה לבית החולים עם פצע דיקרה בגב העליון. הפציעה היתה רצינית אך לא נשקפה סכנה לחייה.

מיד עם פרסום החדשות, רחשו הספקולציות כי הדקירה קרתה על רקע פוליטי בשל שורשיה הסרביים של סלס. לפני כן, היא קיבלה מספר איומים על חייה הקשורים לסכסוך ביגוסלביה. משטרת המבורג תיארה את הדוקר כגבר בן 38 ממזרח גרמניה וטענה כי הוא ככל הנראה, מעורער בנפשו.

התקיפה אירעה במהלך ההפסקה האחרונה של התחרות, בה שיחקה סלס מול השחקנית הבולגרית מגי מליבה. סלס הובילה באותה נקודה 6-4, 4-3 כשעצרה לנוח בהפסקה. אדם, שתואר ככבד גוף ומקריח, נשען מעבר למעקה ודקר אותה מאחור. סלס קרסה על המגרש. כל זאת אל מול 6,000 צופים.

גונטר פרץ', מובטל בן 39, הורשע בדקירה באוקטובר 1993. הוא היה מעריץ של שחקנית הטניס שטפי גראף ורצה לראות אותה מודרגת שוב במקום הראשון. גזר הדין שקבל היה שנתיים על תנאי. שנתיים עברו עד סלס שבה למגרש. התחרות הראשונה שלה מאז הפציעה היתה בקנדה 1995, ובה זכתה.

עם זה, הקריירה שלה מעולם לא התאוששה. בפברואר 2005, שיחקה סלס שני במשחקי ראווה בניו זילנד מול מרטינה נרבטילובה.

ירוסלב האשק (1883-1923) - סטיריקן וסופר צ'כי, שהתפרסם בעיקר בזכות ספרו "החייל האמיץ שווייק"

יואכים פון ריבנטרופ (1893-1946) - מראשי המשטר הנאצי בגרמניה

ווילי נלסון (1933 - ) - אחד מזמרי הקאנטרי הטובים בעולם

לארי ניבן (1938- ) - סופר מדע בדיוני אמריקאי

סטיבן הרפר (1959- ) - ראש ממשלת קנדה

אדוארד מאנה (1832-1883) - צייר צרפתי. נחשב לאבי הציור המודרני

אווה בראון (1912-1945) - אשתו של אדולף היטלר

אדולף היטלר (1889-1945) - פיהרר גרמניה הנאצי

מאדי ווטרס (1915-1983) - מוזיקאי בלוז אמריקאי. ווטרס נחשב כאב הרוחני של הבלוז של שיקגו וכאחד ממוזיקאי הבלוז הבולטים ביותר בכל הזמנים