מי שמכיר את הנסיכה מקרוב, יודע שאמא שלה אוהבת פיצה. חמה או קרה, זה ממש לא משנה. בכלל, רוב המזון של צמחונים שלא מבשלים משלב קמח, עגבניה וגבינה בקומבינציה כלשהי ממאכלי תימן ועד איטליה. מיה היא גולדנית, ומתוקף כך אוהבת לאכול הכל (כולל אבן, נייר או מספריים), אבל גם לה יש חולשה מיוחדת לבצק הטעים הזה.
ביום שבת האחרון עשינו את הטעות של ללכת לפארק מלא משפחות. מיש וגונז כלבים טובים, באמת, אבל ליד ריח המנגלים הם מאבדים את זה. הם מיד סורקים את הסביבה, מתחנפים לכל מנפנף, ומנסים את מזלם בלאסוף אוכל, כאילו שמרעיבים אותם בבית ובהתעלמות מוחלטת מעודף המשקל שלהם.
כל ישראל אחים
אז ישבנו בכיף, כמה חברים. סגרנו מעגל כדי לא לאפשר להם לנגוס במטעמים (אבל ברור שהפרשנו להם מעשר מכל ביס). לידנו היו הקבועים בפארק משפחות עם ילדים, חבורות גדולות של חברים, אנשים שבאו לרוץ בחברת האייפוד שלהם, וזוגות שנראה להם נורא רומנטי לשבת במקום הכי המוני בעיר, בטח כדי להימנע מאינטימיות.
זוג כזה ישב לידינו. להערכתנו, זה היה דייט שני. הם היו יפים ולבשו לבן, הביאו טייק אווי מאיזו מסעדה איטלקית, זולה אך איכותית. העובדה שלא היה שם יין החשידה, אבל זה לא אומר שהם לא נחמדים. בכל אופן, הבלונדינית הבהמה לא הפסיקה לפזול לכיוונם ולקרקר סביבם, וכך גם גונזליטו, שחייב לתת הסנפה שנייה לכל מה שהיא מרחרחת. הבחור נרעד בכל פעם שהם התקרבו, מה שגרם לנו לתצפת ולדאוג שהכלבים לא הורסים להם את הרומנטיקה ולא מנשנשים להם את הכיבוד המושקע.
ברגע אחד של חוסר תשומת לב, שני החזירים שוב פנו לכיוונם של הזוג הנאה. מיד קמנו וקראנו להם בטון הכי תקיף שיכול להיות. כשראינו שהמטרה כבר סומנה, החל מסע הרדיפה. גונז עשה חישוב מהיר של מרחק, זמן ומהירות מול היעד הבא - המנגל שליד. אבל מיה כל כך נבהלה, שהיא רק רצתה לברוח משם כדי שלא יכעסו עליה. זאת ממש לא אשמתה שבדרך היא דרכה להם על המנה העיקרית - הפיצה.
כל פיצה לטובה
אחרי שהצענו פיצוי לזוג הכועס (בצדק), רצינו להגיד שהכלבים פחות מפונקים וישמחו ליהנות מפיצה פושרת בתוספת חול, אבל היתה לנו הרגשה שזה כבר מוגזם. מיה וגונז לעומת זאת, לא הבינו איך לא אומרים להם תודה על זה שהם סיפקו לשניים נושא שיחה לדייט הבא.