המין החזק

לשירותי מין כינויים רבים - זנות, ליווי, חשפנות, או כל שם אחר. רק אל תקראו לזה "עיסוק". נעמה ריבלין, קרימינולוגית קלינית, מנהלת תוכנית ס.ל.ע.ית. (סיוע לנשים במעגל הזנות ותעשיית המין) אומרת נחרצות "זה לא עיסוק, זו הישרדות של נשים שמגיל צעיר כוונו והוכשרו לתת שרותי מין. זו דינאמיקה של נערות שבורחות מהתעללות מתמשכת בבית, חלקן הגדול עברו ניצול מיני, ועל רקע זה הן התבגרו לחיי סבל, השפלה, אלימות, עוני, אונס, ועוד. הן למדו להעריך את עצמן, את מה שהן שוות, דרך גופן".

מאוד קל לקומם את ריבלין, שפוגשת מידי יום נשים המתקיימות ממתן שרותי מין, ומנסה לסייע להן. כך למשל, גם השאלה האם חייהן של נערות ליווי עדיפות בהשוואה לנשים שעומדות בבורסה, מקפיצה אותה מייד. "זה לא משנה אם הן נערות ליווי, או חשפניות, זו מכבסת מילים לבית בושת. הן מרוויחות מעט מהריקודים, הן צריכות לקיים יחסים כדי להרוויח וההשפלה לא פחותה, זה אותו רצף", היא מתקוממת.

וכמה נשים חיות ברצף הזה? לטענת ריבלין אין מישהו שבאמת יודע. "ידוע שהגיל הממוצע של כניסה לזנות בעולם נע בין 13 ל- 14, המספרים בארץ מדברים על מליון ביקורים בחודש של גברים אצל זונות, אבל הדירות הן דיסקרטיות אף אחד לא באמת יודע מה הולך שם".

בניגוד לדירות בהן מתרחש ניצול תמידי של נשים הנותנות שירותי מין, שלפני כמה חודשים נפתחה בתל אביב דירה שידוע בדיוק מה מתרחש בה. מדובר בדירה שנועדה לשמש כתובת ראשונה עבור אותן נשים, מיטה נקייה וארוחה חמה, בשאיפה שממנה הן תמשכנה במסלול השיקום, עד השתלבות מלאה בחברה. "מדובר ברצף שרותי טיפול, של עריית תל אביב ועמותת קש"ת, (עמותה המפעילה פרויקטים של רווחה), חלק מתוכנית בין משרדית שהוקמה לטפל בתופעת הזנות ולעזור לנשים שלכודות במעגל הזה" אומרת רבלין, "מדובר בדירת חרום אשר הוקמה בתחנה המרכזית בתל אביב, ומהווה מעין מקלט, בית חם, אפשרות להפחתת נזק, בין אם מדובר באלימות, סמים או שינה ברחוב".

ואיך הן שומעות עליה?

"פעמיים בשבוע אנחנו יוצאות לתל ברוך, לבורסה ולהיכן שהן נמצאות. חלקן מגיבות בשמחה, חלקן בחוסר אמון. אנחנו באות שבוע אחרי שבוע עם אותו צוות ולא מוותרות. הדירה, יכולה להכיל בזמן נתון כ-20 מיטות, ומאז פתיחתה שהו בה למעלה מ 120 נשים. השהות בה לא מוגבלת, בדירה יש קו חרום רציף המופעל על ידי מתנדבות, לצד מתנדבות נוספות המסייעות בה, וזה כאמור הצעד הראשון בשאיפה שמשם הן תמשכנה לשיקום מלא" .

שני מסלולים מוצעים לנשים בדרכן הקשה והארוכה ממעגל האימה. האחד הוא הוסטל והשני מרכז היום. "ההוסטל מאפשר לנשים להשתקם ולנהל אורח חיים תקין, הכולל גמילה מסמים, ניהול תקציב, משק בית, זה הבית כחממה וכחוויה מתקנת" מפרטת ריבלין, "אחרי שלושה חודשים הן מתחילות לעבור למרכז היום שהוא עם אוריינטציה למעגל התעסוקה. שם הן מפתחות הרגלי עבודה, השלמת השכלה, ורכזת תעסוקה מלווה כול אחת מהן. הן לומדות על המהות של עצמאות כלכלית, משכורת חודשית להבדיל ממזומן, עבודה ביום ולא בלילה ועוד. הן לומדת להעריך את עצמן מחדש".

איזה סוג הכשרות הנשים לומדות במרכז היום?

"יש לנו כיתת מחשב, השלמת בגרויות, והכשרות ספציפיות כגון גרפיקה, עיצוב, קונדיטוריה וכיו"ב. בנוסף אנחנו מנסות למצוא להן מלגת לימודים. נכון להיום, התוכנית, הכוללת את הדירה ומרכז היום, מופעלת גם בחיפה, (ההוסטל הוא ארצי) ובשאיפה בקרוב גם בבאר שבע. "תל אביב סוחפת אליה את כולן" אומרת רבלין, "גם מהצפון, הן מגיעות לבורסה, כשהשלב הנמוך ביותר זו התחנה המרכזית".

מה הסיכוי שלהן לא לשוב לזנות?

"זו מלחמה יומיומית וזה אורב בפתח לכול אחת מהן. ההוסטל הוא בית המשכי המעניק להן תמיכה ותחושת שייכות, ויכולות התעסוקה אותן הן רוכשות במרכז היום מאפשרות להן להתפרנס בכבוד.

איך עוד ניתן לסייע להן?

"בעיקר להבין שלצרוך שרותי מין זה בעצם להנציח ניצול נשים, שזה סוג של אלימות כלפי נשים. אם יש מי שהיא סחורה עוברת מיד ליד זה מנציח את אי השוויוניות בחברה. שני המינים צריכים להבין שזה נוגד את כבוד האדם וחירותו. אין נשים שבוחרות את זה אף אחת לא רוצה להיות בסיטואציה שמשפילה אותה."

* קו החירום של ס.ל.ע.י.ת פועל 24 שעות ביממה ונותן מענה מיידי למצוקות של נשים בזנות ובני משפחותיהן , טל : 1800-200-690 . לאותו מספר נין גם לפנות להתנדבות ותרומות.