האבל שלנו, החגיגה שלהם

שוב עונת ימי הזיכרון כאן. מיום הזיכרון לשואה ולגבורה, ליום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה. שוב הצפירות, שוב הטקסים והשירים העצובים. שוב תוכניות הטלוויזיה על בחורים ובחורות צעירים שאינם עוד, מעשי זוועה שהמוח לא מעלה על הדעת וקינת משפחות שלעולם לא תסתיים.

באופן כללי, בישראל עדיין נשמרת אווירה של כבוד ועצב בימים אלו וקשה להגיד שאלו הימים של הקופות הגדולות בחנויות. המדינה שכן הפכה את יום הזיכרון לשיגעון צרכנות היא כמובן ארצות הברית - מנהיגת העולם החופשי היוצאת להגן על החירות בכל מקום בעולם, אך שוכחת לפעמים לכבד את אלו שנפלו קורבנות ב"מלחמת הקודש האמריקאית", כשהסטייק נמצא על האש.

ליום הזיכרון בארה"ב יש היסטוריה ארוכת שנים. במקור, היום – שכונה אז - Decoration Day הוכרז באופן רשמי ב-5 במאי 1868 וצוין בפעם הראשונה ב-30 במאי על ידי הנחת פרחים על קברי חללי מלחמת האזרחים בבית הקברות הצבאי בארלינגטון שבווירג'יניה. המדינה הראשונה שהכירה ביום זה כיום חופש לאומי היתה ניו יורק ב-1873. עד 1890, כל מדינות צפון ארה"ב ציינו את היום. הדרום סירב ובחר להוקיר את זכר חלליו בימים נפרדים עד תום מלחמת העולם הראשונה.

כשהמלחמה הסתיימה, הפך היום ליום זיכרון לזכר כל האמריקאים שלחמו בכל מלחמה שהיא. כיום, יום הזיכרון האמריקאי - ששמו שונה ל- Memorial Day ב-1967 - מצוין ביום שני האחרון של חודש מאי (השנה ב-25 במאי) לאחר שהקונגרס האמריקאי העביר חוק המבטיח חופשת סוף שבוע ארוך לכל החגים הפדרליים.

כמה ממדינות הדרום עדיין מציינות יום זיכרון נפרד לזכר חללי הקונפדרציה: ה-19 בינואר בטקסס, ה-26 באפריל באלבמה, פלורידה, ג'ורג'יה ומיסיסיפי, ה-10 במאי בדרום קרוליינה וה-3 ביוני בלואיזיאנה וטנסי.

למרות האווירה הכללית, רבים בארה"ב כן מציינים את יום הזיכרון לחללי המלחמות על ידי ביקור בקברים ובאנדרטאות הזיכרון. בשעה שלוש אחר הצהריים (לפי שעון החוף המזרחי) כל אזרח מתבקש להקדיש דקה לזכר הקורבנות. הדגל האמריקאי יורד לחצי התורן ומתנדבים מציבים דגלים על כל קבר בבתי הקברות הלאומיים. בימים שלקראת יום הזיכרון, חיילים לשעבר במלחמות השונות אוספים תרומות לפרגים האדומים, פרח שהפך לסמל היום במדינות רבות בעולם.

כל שנה לפני סוף השבוע, חיילים אמריקאים עובדים סביב השעון כדי להניח 280,800 דגלים קטנים לפני כל קבר בבית הקברות בארלינגטון. החיילים נשארים בבית הקברות כל השבוע כדי לוודא שאף דגל לא נעלם. חברי ארגון הצופים האמריקאי מניחים דגלים ונרות על קברי חיילים וב-2004 נערכה תהלוכת יום הזיכרון הראשונה מזה למעלה 60 שנים בוושינגטון הבירה.

עם השנים הפך יום הזיכרון בארה"ב מיום רציני ורווי כבוד לסוף שבוע של פיקניקים, ברביקיו, מפגשים משפחתיים ואירועי ספורט. המסורת הוותיקה ביותר היא מירוץ המכוניות "אינדיאנפוליס 500" שנערך באותו יום, זאת מאז 1911. כיום, מרבית האמריקאים רואים ביום הזיכרון כתחילתו הבלתי רשמית של הקיץ. קמפיין "זהירות בדרכים" מתחיל, על רקע התאונות הרבות שקורות בכבישים בעונת הקיץ וכמובן שעולה גם הצורך הנואש במלתחה קיצית חדשה ושלושה ימי החופש הם בדיוק הזמן המתאים בשביל בזבוזים.

"מכירת יום הזיכרון", "האקסטרווגנזה של יום הזיכרון", "מכירת החיסול של יום הזיכרון", אלו רק חלק מהפרסומות המעטרות את ארה"ב לקראת סוף השבוע של יום הזיכרון במטרה למשוך כמה שיותר קונים. בין השאר, יום הזיכרון החל להיות מקושר כ"יום בו אפשר להתחיל להשתמש בבריכת השכנים" ו-"היום בו אפשר להתחיל ללבוש לבן", וכיוצא בזה.

יש החשים כי החלטת הקונגרס להפוך חגים לאומיים לחופשה בת שלושה ימים, במסגרת חוק החופשה הלאומית" מ-1971, פתחה את דלת ההזדמנויות הכלכליות במדינה בה צרכנות היא הדת השלטת, והסיטה את דעת התושבים מהמשמעות האמיתית של היום. "שינוי התאריך כדי להפוך את היום לחופשה של שלושה ימים היא חתירה תחת משמעות היום. דבר זה תרם רבות לגישה הנונשלנטית של העם ליום הזיכרון", הצהיר ארגון יוצאי המלחמות האמריקאי ב-2002. ב-19 בינואר 1999 הסנאטור דניאל אינוייה מהוואי דגל בחקיקה שתשיב את יום הזיכרון לתאריך המקורי, ה-30 במאי. עם זאת, החקיקה לא עברה.

במקביל ליום הזיכרון, מצוין בארה"ב גם יום מיוחד לכבוד סיום מלחמת העולם הראשונה, יום המצוין במדינות רבות בעולם. "יום שביתת הנשק" - Armistice Day - מוקדש לזכר אלו, החיים והמתים, ששירתו לצד צבא ארה"ב במלחמה. היום הוכרז רשמית ב-1919 כדי להנציח את סיומה של המלחמה (בשעה ה-11 של היום ה-11 של החודש ה-11 של 1918, היום בו חתמה גרמניה על שביתת הנשק). יום זה הוא יום חג בארה"ב, צרפת, בלגיה, בריטניה וקנדה. בקנדה ובבריטניה יום זה ידוע בשם Remembrance Day.

בבריטניה יום שביתת הנשק הפך למסורת מאז 1919. במהלך היום, דוממת המדינה כולה למשך שתי דקות לזכר 760 אלף החללים והמלכה אליזבת' השניה מניחה זר באנדרטת החייל האלמוני בלונדון. בנוסף, נערכת תהלוכה של אלפי יוצאי צבא. מרבית הבריטים עונדים על דש בגדם באותו יום פרג אדום כסמל למלחמה. יום שביתת הנשק הוא חג לאומי ברבות מבעלות הברית לשעבר של ארה"ב במלחמה.

כמו בבריטניה, מדינות רבות מציינות יום זה בשתי דקות דומיה לכבוד 20 המיליון שמתו במלחמת העולם הראשונה. בבלגיה מנחה המלך טקס מיוחד, בצרפת נערכים טקסים בכנסיות ובתי קברות צבאיים ונשיא צרפת מניח זר על קבר החייל האלמוני בשער הניצחון שבפריז.

מיליוני בני אדם מהודו, פקיסטן, סרי לנקה, בנגלדש, נפאל, אפריקה והקאריביים נלחמו בצבא הבריטי במהלך שתי מלחמות עולם. יום שביתת הנשק מצוין בכל המדינות הנ"ל. עם זה, בגרמניה וברוסיה, מדינות בהן נהרגו 1.9 ו-1.7 מיליון חיילים במלחמת העולם הראשונה בהתאמה, לא נערכים כל טקסים רשמיים.

רוסיה בחרה להוקיר את חייליה בשני ימים אחרים. ב-23 בפברואר מצוין "יום הגנת האומה", לשעבר "יום הצבא הסובייטי". יום זה משלב במשמעותו את יום הזיכרון בארה"ב ואת יום יוצאי הצבא. חג שני הוא "יום הניצחון" (ה-9 במאי) חג חילוני חשוב, אותו מציינת המדינה בתהלוכות ומצעדים. משמעות היום: לזכור את ניצחון רוסיה על גרמניה הנאצית. ברוסים רבים עדיין רואים בכך זיכרון הרואי שיש לשמר ולהלל, למרות כל מיליוני החיילים הרוסים שמתו במלחמת העולם השניה.

ה-9 במאי הוא יום חג - תהלוכות, ביטויי שמחה וזיקוקים. את הנופלים זוכרים, אך לא באמצעות עצב קולקטיבי המעוגן בחוק, אלא דרך שמחת חיים. ויום זיכרון "אמיתי"? ב-1996 חתם הנשיא ילצין על צו המורה להפוך את ה-22 ביוני, יום הפלישה של הנאצים לברה"מ, ל"יום זיכרון ועצב". אבל אותו, דווקא, רבים כלל לא זוכרים".

בדרום אפריקה, כיאה לדמוקרטיה צעירה המורכבת מהרבה מאוד ניגודים, יום הזיכרון הוא "יום המורשת התרבותית" (Heritage Day) החל ב-24 בספטמבר. היום המדובר נועד כדי לציין ולחגוג את התרבויות השונות המרכיבות את "אומת הקשת בענן" של דרום אפריקה - מדינה בת 11 שפות רשמיות ואינספור שבטים ותרבויות המרכיבים אותה. בכל רחבי המדינה עולות הפקות של מחול ושירה מסורתיים בשפות שונות ואפילו את הבמות בקייפטאון, דרבן ויוהנסבורג תופסות הפקות של מחזות אפריקאים אותנטיים.

עם זאת, כיאה ל"פאבליק הולידיי" בדרום אפריקה – מרבית התושבים הלבנים בערים מעבירים את היום במרכזי הקניות והבילוי או בחופי הים, ואילו מרבית השחורים ב"טאונשיפס", העיירות הצפופות מחוץ לערים, בהמשך מאבק ההישרדות היומיומי שלהם.

בשנים האחרונות ובעיקר בלחץ רשתות השיווק, חלקם הגדול אגב יהודיים, קיבל היום אופי של יום הבר-בי-קיו הלאומי ("בראאי" בניב המקומי – אפריק'אנס). כיאה לדרום אפריקה, היום לא כולל רק פרגיות על האש אלא גם ובעיקר נתחי בשר עסיסיים מפילה בקר, ועד סטייקים של זברה, קודו (אנטילופה אפריקאית פופולרית), זנב-שור וחיות פרא אחרות".

הנס ולארדינגרברוק, בן 28, סטודנט לעברית באוניברסיטת ליידן, סיפר כיצד מציינים את יום הזיכרון בהולנד: "יום זיכרון המתים (Dodenherdenking) - החלק הראשון שלו מצוין ב-4 במאי. ביום זה, התושבים מכבדים את חללי המלחמות וצוותי השלום ההולנדים ברחבי העולם מאז פרוץ מלחמת העולם השניה. ב-5 במאי, מצוין יום שחרור הולנד מהכיבוש הגרמני והיפני. יום הזיכרון עצמו הוא יום עבודה שגרתי. אירועי יום הזיכרון מתחילים רק בערב בשעה 18:00 ונמשכים על שקיעת החמה, בערך ב-21:00. הדגלים מורדים לחצי התורן, כלי התקשורת מקדישים תשומת לב מיוחדת ליום זה באמצעות שידור סרטי תעודה, ראיונות עם מומחים ועדי ראיה וכדומה. בערב נערכים טקסי זיכרון במדינה כולה, כשהעיקר הוא באמסטרדם. המלכה מניחה זר באנדרטת הזיכרון והמדינה כולה דוממת למשך שתי דקות. באופן כללי, היום אינו מאופיין באווירת עצב אלא בתחושת כבוד".