פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      היום לפני: הדיסקו לא מת

      וגם: הכור הגרעיני בצ'רנוביל התפוצץ באחד מהאסונות התעשייתיים הקטלניים בעולם, סטודיו 54 פותח שעריו והריינג'ר 4נחתה על הירח

      אסון צ'רנוביל

      עד ה-26 באפריל 1986, העיר האוקראינית צ'רנוביל היתה עיר עלומה בצפון-מרכז המדינה. שמה היה זהה לשם תחנת הכוח שהיתה ממוקם 25 קילומטרים מצפון לה. בבוקרו של ה-26 באפריל, הכור הגרעיני מספר 4 התפוצץ ושיחרר לאוויר קרינה רדיואקטיבית פי 40 מזו של פצצות האטום שהטילה ארצות הברית על נגסקי והירושימה ב-1945.

      הנשורת נפוצה על גבי חלקים נרחבים של מערב ברית המועצות, מזרח אירופה, מערב אירופה, צפון אירופה ומזרח-צפון אמריקה. הנפולת התפשטה עד אירלנד. חלקים גדולים באוקראינה, ביילרוס ורוסיה ניזוקו בצורה קשה מאד.

      התפוצצות הכור היוותה את האסון הגרעיני הקטלני ביותר בתולדות האדם. המימדים ההרסניים של האסון התגלו לראשונה בשבדיה, בה רמות קרינה אבנורמליות נרשמו באחד ממתקני הגרעין שלה. הממשלה הסובייטית הודתה בתאונה רק כעבור יומיים. חלקיקים רדיואקטיווים הגיעו ליפאן ולארה"ב. האסון בצ'רנוביל נחשב לאחד מהתאונות התעשייתיות הגדולות בכל הזמנים. איש לא יכול היה לחזות את מימדי האסון ואת מספר הקורבנות. 31 בני אדם מתו באופן מיידי. 336 אלף אוקראינים וביילרוסים נאלצו להימלט מבתיהם, ערים שלמות ננטשו ברדיוס של 30 קילומטרים מאתר האסון.

      לפי ההערכות, 3 מיליון בני אדם, 2 מיליון מהם בביילרוס, עדיין חיים באזורים מזוהמים. תושבי צ'רנוביל החליטו להתגבר על הטראומה דווקא על ידי חזרה הביתה. כבר ב-87' החליטו כמה מאות תושבים, ברובם קשישים, לשוב ולחיות באזור מוכה הקרינה. כיום מתגוררים בה 10 אלפים תושבים. צ'רנוביל הפכה למטפורה לא רק של האיום הגרעיני אלא גם של קריסת המערכת הסובייטית ומדיניות הסודיות וההונאה שפשטה בה, חוסר הדאגה לפועלים ומשפחותיה וחוסר היכולת לשלוח סיוע בשעת חירום. הכור הגרעיני בצ'רנוביל הפסיק פעילותו ב-15 בדצמבר 2000.

      ארגונים למען איכות הסביבה העריכו ב-2006 כי הפיצוץ והדליפה במפעל הגרעיני בצ'רנוביל גרמה למותם של כ-93,000 בני אדם מסרטן. בגרינפיס אף העריכו כי שיעור התמותה ממחלות נוספות שנגרמו בעקבות האסון עלול להגיע ל-200,000. אנשי הארגון הדגישו כי הזיהום שנגרם בעקבות האסון והשתחררות הענן הרדיואקטיבי לאוויר עדיין מורגשים. לדבריהם, מאות אלפי בני אדם עדיין חיים באזורים נגועים ונשקפת סכנה לחייהם.

      הירח בידי האמריקאים

      ב-26 באפריל 1962 נחתה המעבורת הלא מאוישת האמריקאית הראשונה על הירח. זו היתה הפעם הראשונה שחללית אמריקאית הצליחה לנחות על הירח. עם זה, המטרה העיקרית של המשימה, צילום תמונות של פני הירח, לא הושגה בגלל תקלה טכנית. הריינג'ר 4 התפוצצה על הירח ששעון עצר במחשב החללית שהיה אמור להורות למנועים לרכך את הנחיתה לא פעל.

      בתחילת שנות ה-60 עשתה נאס"א סדרת ניסויים, שכונתה "ריינג'ר". מטרת הניסויים היתה להביא לנחיתת חללית בלתי מאוישת על הירח. ארבעת הניסויים בסדרה כשלו: ריינג'ר 1, ששוגרה באוגוסט 1961, התפוצצה על כדור הארץ לאחר שהטילים שהיו אמורים לשאת אותה לחלל כשלו בשלב השני של השיגור. ריינג'ר 2 שוגרה שלושה חודשים אחר כך, ובעיה במערכת הבקרה של תנועת החללית בחלל מנעה ממנה להגיע למסלול הנדרש. ריינג'ר 3 שוגרה בסוף ינואר 1962, ובעיות במנוע החללית גרמו לכך שהחמיצה את הירח ב-36 אלף קילומטר. ריינג'ר 4 היתה אמורה למלא את אותה משימה, אך נכשלה אף היא.

      הריינג'ר 7, ששוגרה ב-31 ביולי 1964, הצליחה לשלוח מעל 4,000 תצלומים של הירח לפני שהתרסקה על הירח. ריינג'ר 8 חזרה על המשימה בפברואר 1965 וריינג'ר 9 הביאה לסיום מוצלח, פחות או יותר, של התוכנית במרץ 1965. שיגורי מעבורות החלל ריינג'ר שצלחו תרמו להבנה חדשה של פני הירח וסללו את הדרך לאסטרונאוטים של מעבורת החל אפולו.

      "גשם של גברים"

      ברחוב 54 מערב מספר 254, לא רחוק מברודוויי שבמנהטן, פתח את דלתותיו ב-26 באפריל 1977 אחד מהמועדונים המפורסמים ביותר – סטודיו 54 על ידי סטיב רובל ואיאן שרייגר. המועדון הפך מהר מאד לביתם השני של העשירים והמפורסמים של ניו יורק. המועדון היה ממוקם על הריסות סטודיו להקלטות של רשת CBS, שנקרא סטודיו 53.

      שם המועדון והלוגו המיוחד שלו הפכו לסימני היכר בכל רחבי העולם. גם השלט בו נראה "האיש שעל הירח" מסניף קוקאין מכפית כסף. השלט היה תלוי על קיר המועדון. באופן כללי, הסנפת קוקאין לא היתה תופעה נדירה במועדון. השימוש בקוקאין היה נפוץ בסטודיו 54 כמו בכל המועדונים האחרים של התקופה.

      כמה מהאורחים המפורסמים ביותר של סטודיו 54 היו אנדי וורהול, מעצב האופנה הלסטון, דיאנה רוס, לייזה מינלי, אליזבת טיילור, מייקל ג'קסון, ברוק שילדס, וורן בייטי, קלווין קליין, מדונה, אלטון ג'ון וכמבון מיק ג'אגר ואשתו דאז ביאנקה.

      פתיחת המועדון התעכבה בחצי שעה מאחר והשיפוצים במקום לא הסתיימו בזמן. למרות זאת, אלפי אנשים הגיעו לחגוג את ליל הפתיחה. המועדון עצמו היה בגודל 100 מטרים על 80 מטרים. היתה בו מרפסת עליונה המשקיפה על רחבת הריקודים מעליה תלוי היה כדור דיסקו ענק. במרפסת היו מקומות ישיבה ושולחנות. מתחת למרפסת היה ממוקם הבר המרכזי, מאחורי עבדו ברמנים צעירים במכנסונים וללא חולצה. המרתף שימש כחדר VIP.

      בקומה השלישית היה חדר הגומי הידוע לשמצה. קירות החדר היו מצופים בגומי כדי שניתן יהיה לשטוף בקלות את שרידי הסקס והסמים. חדרים סודיים נוספים היו קיימים במועדון בהם התרחשו מעשי זימה שונים ומשונים.

      הזמנים הטובים נמשכו במלוא המרץ במועדון מבלי לדעת על הונאת הכספים הגדולה של הבעלים. ב-1979, עובד ממורמר שפוטר הלשין ל-FBI ולמס ההכנסה על הפעילות הבלתי חוקית. בסוף 1979, רובל ושרייגר הואשמו בהעלמת מס בשווי 2.5 מיליון דולרים ובסחר בסמים.

      בדצמבר 1979, עצר מס ההכנסה את רובל ושרייגר. על השניים נגזר עונש של שלוש שנים וחצי. ב-1 בפברואר 1980 הם התחילו לרצות עונשם, שהומתק ל-13 חודשים. רישיון האלכוהול של סטודיו 54 פג בסוף פברואר 1980 ומועדון ספג מכה ניצחת. לפי העדויות, סילבסטר סטאלון היה האחרון ששתה אלכוהול במועדון. ימים לאחר תפוגת הרישיון, נסגר המועדון האגדי ועמו הסתיימה תקופת הדיסקו הסוערת של שלהי שנות ה-70. המועדון עבר מספר ידיים מאז אך לא הצליח לשחזר את הצלחתו. ביולי 1989, מת רובל מאיידס.

      באו לעולם

      מרקוס אורליוס (120-180 לספירה ) - פילוסוף סטואי וקיסר רומא

      מוחמד הנביא (570 לספירה) - מייסד האיסלם

      אז'ן דלקרואה (1798 - 1863 ) - צייר צרפתי המזוהה מאוד עם זרם האומנות הרומנטי

      לודוויג ויטגנשטיין (1889-1951) - פילוסוף ולוגיקן אוסטרי חשוב ביותר שחי בראשית המאה ה-20

      רודולף הס (1894-1987) - מזכירו האישי של אדולף היטלר ולאחר מכן סגנו. נחשב לאחד הבכירים בהיררכיה של המפלגה הנאצית

      ברנרד מלמוד (1914-1986 ) - סופר יהודי אמריקאי

      איי.אם. פיי (1917 - ) - אדריכל סיני-אמריקאי. פיי נחשב לאחד האדריכלים הבולטים ביותר בעשורים האחרונים. עיצב את פירמידת הזכוכית במוזיאון הלובר

      הלכו לעולמם

      ג'ון וילקס בות' (1838-1865 ) - שחקן תיאטרון אמריקאי, רוצחו של הנשיא אברהם לינקולן