וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

המשוננת המשונה

בעז שחם

20.4.2009 / 16:02

סופות אבק שאנו נתקלים בהן לעיתים, הן שמכינות את הקרקע לשנונית באר שבע, מין ייחודי לישראל שנמצא בסכנת הכחדה

קרוב לוודאי שכולכם מכירים את האבק הגועלי הזה שמכסה את השמים בכל פעם שמגיעות סופות חול מכיוון סיני לאזורנו. בתחזית מודיעים לנו שהראות תהיה לקויה, וממליצים לנשים הרות, קשישים ואנשים הסובלים ממחלות לב ודרכי נשימה, לא לצאת מן הבית ולא לעסוק בפעילות פיזית מאומצת. אז אתם רצים להגיף את החלונות ולהוריד מן החבלים את הכביסה. בטח, בטח, מכירים. ואיך זה קשור ללטאות ולבאר שבע? האובך הזה מורכב ברובו גרגרים קטנטנים של אבק חרסיתי, ששוקע בשוך הרוחות אל הקרקע ומתווסף לשכבה העליונה שלה.

במשך מאות ואלפי שנים מתרחשים אלפי אירועים של סופות אבק וחול, והאבק החרסיתי הזה נערם ומורבד והופך לקרקע שאנו מכנים "לס" (Loess). מישורי לס וגבעות לס גדולים משתרעים בחלקו הצפוני של הנגב, בעיקר באזור בקעת באר-שבע ובשיפולי הר הנגב. בעונת הגשמים, מרבית המים אינם חודרים את שכבת הלס העליונה (בשל תכולת החרסית הגבוהה של הלס, הוא נעשה דביק ובלתי חדיר למים תוך דקות), שאז המים ניגרים על פני השטח ונוצרים שיטפונות. בבתי גידול של קרקעות לס התפתחה מערכת אקולוגית ייחודית, שבה הרכב צומח וחי שונה מזה של בתי גידול מדבריים אחרים, חלקם אנדמיים (ייחודיים) לאזורי לס. אחד המינים הללו היא הלטאה שנונית באר-שבע (Acanthodactylus beershebensis).

בתאבון

שנונית באר-שבע חיה במישורי וגבעות הלס של הנגב, בעיקר באזור בקעת באר-שבע וסביבתה. שמה העברי נגזר מתכונה המאפיינת את הסוג "שנונית" (Acanthodactylus): קשקשים משוננים לאורך אצבעות הגפיים, מה שבולט לעין בעיקר ברגליים האחוריות (בהן האצבעות ארוכות יותר), דבר שמגדיל את שטח הפנים של האצבעות ומשפר את האחיזה בקרקעות קלות חוליות (ומכאן מגביר את מהירות הריצה ואת יעילות חפירת המחילות באותן קרקעות). בארץ מוכרים כיום לפחות שישה מינים בסוג שנונית. יש קשר חזק בין ניידות הקרקע לבין הגודל היחסי של אותם קשקשים משוננים באצבעות, ככל שהמין חי בקרקע חולית תחוחה יותר (למשל, חולות נודדים) – הקשקשים הללו יהיו בולטים ומודגשים יותר באפן יחסי. לפי סדר יורד של גודל הקשקשים, מיני השנונית של ישראל הם: שנונית ארוכת-כף, שנונית חולות, שנונית נחלים, שנונית האז, שנונית שפלה ושנונית באר-שבע.

אורכה המרבי של שנונית באר שבע הוא 20 ס"מ (כולל הזנב), הזכרים בממוצע ארוכים, כבדים וצבעוניים מן הנקבות ועליהם להתחרות זה בזה על מנת לזכות בזיווג ראוי. לעתים זכר אחד מצליחן יזדווג עם נקבות אחדות. הבוגרים בעלי צבע רקע חום בהיר עד אפרפר, עם דגם של נטיפים בהירים המסודרים בארבע שורות אורך על הגב, ביניהם פזורים כתמים כהים בצורה בלתי אחידה. הצעירים שונים מאד בצבע ובדגם מן הבוגרים, והם בעלי פסי אורך כהים שביניהם פסים דקים צהבהבים; בשבועות הראשנים לאחר בקיעתם מן הביצים, הזנב בעל צבע כחול עמוק. שנונית באר-שבע מתפרנסת מטריפת חרקים ופרוקי רגליים אחרים, אויביה העיקריים הם דורסים קטנים כגון בזים, ציפורי שיר גדולות כגון חנקנים, זנבנים ועורבים, נחשים למיניהם, לטאות גדולות ממנה ושועלים.

רק בישראל

שנונית באר-שבע נחשבה בעבר, בטעות, לתפוצה הצפונית של לטאה דומה מאותו הסוג (שנונית) המצויה במצרים. אולם, בעקבות שיתוף פעולה בינלאומי של חוקרים הוגדרה שנונית באר-שבע כמין נפרד וחדש (למדע). המחקר הראה, בין השאר, הבדלים מורפולוגיים עקביים באיברי הרבייה הזכריים בין המינים. משמעות ההבדלים היא שלא אמורה להיות אפשרות הכלאה בין זכרים של מין אחד עם נקבות המין השני ולהיפך. מאחר שקרקעות הלס כבית גידול נמצאות כיום בסכנת הרס גדולה ביותר, עצם הגדרת המין ותפוצתו תורמים להבנת הצורך הדחוף שבהגנה על סביבה זו.

מידע חדש ומרתק אודות אורחות חייה של שנונית באר-שבע התגלה במסגרת מחקרו של ד"ר דרור הבלנה לתואר שלישי באוניברסיטת בן-גוריון. אחת התרומות החשובות ביותר של עבודה זו לשימור עתידי של שנונית באר-שבע ושטחי הלס היה ניסוי שהוכיח שהוספת עצים (נטועים) לנוף עלולה לגרום להכחדה מקומית של שנונית באר-שבע, עקב הגברה מלאכותית של לחצי הטורפים הטבעיים על הלטאות. מתברר שהעצים, או כל חפץ בעל גובה דומה אשר "נשתל" בשטח (למשל: עמוד ברזל), עשוי לשמש כנקודת תצפית לעופות אשר טורפים את השנוניות (למשל: בז מצוי, חנקן גדול). מסקנות המחקר הובילו את קרן קיימת לישראל לשקול מחדש ולשנות, לפחות בחלק מהשטחים שבאחריותה בנגב, את פרויקט הנטיעות המכונה "סוואניזציה" – במסגרתו ניטעים עצים בדגם המזכיר נוף של סוואנה. מסתבר שהסוואניזציה הכחידה באתרים אחדים את האוכלוסיות המקומיות של שנונית באר-שבע, אשר הוחלפו על ידי מיני לטאות אחרים.

* בעז שחם, מרכז הזוחלים והדוחיים של החברה להגנת הטבע, המחלקה לאבולוציה, סיסטמטיקה ואקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים והמחלקה למדעי החיים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully