כיף, באמת כיף לגדל שני כלבים יחד. אבל מה, זה לא קל. לנסיכה יש בעיות בריאותיות שמורידות לנו שנים מהחיים, וגונז, הצווחן הננסי, גם אחרי חצי שנה מתקשה להבין שצרכים לא עושים בתוך הבית. בשבועות האחרונים הבעיות האלה נפתרו. רק כדי לפנות מקום לאלה שיבואו, כמובן.
אם לסכם בכמה מילים ביקורים רבים במרפאה ובדיקות אינסוף - מיה הרגישה רע מאוד, ואחרי טיפול תרופתי מדויק היא חזרה לעצמה. גם הערס עבר תקופה לא קלה הוא הבין שבבית הזה יש משמעת. אחרי כמה ביקורים של מאלפת, הוחלט שאין ברירה אלא לשים אותו זמנית בכלוב, כדי שילמד שבית השימוש שלו בגינה, ולא בסלון.
הכלב שאהב כלובים
ברור שזה נשמע נורא - לראות כלוב בתוך הבית, ועוד לשים את הקטן החמוד הזה בתוכו. אבל חיכינו חצי שנה, בלי לכעוס ותוך שאנחנו מנסים כל שיטה אפשרית, יום יום, כמה פעמים ביום היינו מנקים אחריו. אז לא היתה ברירה ופנינו לאפשרות האחרונה לשים אותו (רק לשלוש שעות בכל פעם ובלילה, רק כשאנחנו לא בבית ולמשך שבועיים לכל היותר) בכלוב שיש בו מקום לקערת מים, מזרן ומשחקים. פחדנו שזה יעלה לו זיכרונות מצער בעלי חיים, שהוא ישנא אותנו ושיחשוב שאנחנו שונאים אותו.
למרבה ההפתעה, ברגע שהכלוב הגיע, הוא נכנס אליו מרצונו ונרדם. דלת הכלא נשארה פתוחה. למחרת, אחרי טיול הבוקר וכשהגיעה השעה לנעול אותו בפנים בפעם הראשונה, חששנו מאוד. גונז (כמו כל כלב) יודע להגיד מה הוא רוצה ולהראות מתי הוא במצוקה. היינו בטוחים שלא נעמוד ביבבות וכבר העדפנו לנקות חרא מהסלון פעמיים ביום. אבל כשהגיע רגע האמת, הוא פשוט ישב שם בכיף, לא נבח ולא גירד את הדפנות. כשחזרנו הביתה אחרי שלוש שעות כדי להוציא אותו לטיול, הוא אפילו לא טרח לקום מתנומתו בכלוב הקטן.
מצאנו את אלוהים
כמובן שהיו בעיות אחרות גונז כנראה חשב שהכלוב היא וילת היוקרה הפרטית שלו, אבל מיה, שהחלימה בינתיים וחזרה לתפקוד מלא, קינאה. היא עמדה לצד גוש הפלסטיק הענק ולא הפסיקה לנבוח בבקשה לקבל את הצעצועים השווים שבתוכו. כך יצא שהכלוב שנועד לגמול אותו מעשיית צרכים בבית הפך לפינה האהובה עליו, וגם הוא עושה את צרכיו בחוץ. אז כנראה שיש אלוהים, אפילו שתיים - הווטרינרית והמאלפת. בעצם יש עוד אחת וזאת ו' המנקה, אבל היא תקבל טור נפרד, בשבוע הבא.
ברגע כתיבת מילים אלה, מישמיש וגונזי (הנקרא גם "כלובי") שוב משחקים בקול, רבים על צעצועים וגורמים לשאר הכלבים בבניין לקנא. אבל היא כבר לא סובלת מכאבים והוא כבר ילד גדול שיודע להתאפק(כמעט תמיד). ודבר אחד בטוח אם מאמצים כלב, קל הרבה יותר לאמץ שניים. בעיקר לטובת הכלבים, אבל גם בשביל השקט הנפשי של השאר.