היום לפני: התנקשות בחיי נשיא ארה"ב

ב-14 באפריל 1865, נורה נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן בבית התיאטרון על שם פורד בעיר וושינגטון, על ידי השחקן ג'ון וילקס בות'. בות' סבר, משום מה, שהתנקשות בחיי הנשיא תסייע לדרום במאבקו. לינקולן מת יום לאחר מכן בבית החולים.

לינקולן, מחשובי הנשיאים של ארצות הברית, הביא לאיחוד בין מדינות הדרום והצפון ולביטול העבדות, והיה אחד הלוחמים הגדולים למען חירות האדם שידעה ארה"ב. על ילדותו סיפר במילים הבאות: "נולדתי ב-12 בפברואר 1809 במחוז הרדין שבקנטקי. הורי נולדו בווירג'יניה. אמי מתה כשהייתי בן עשר ואבי עבר למחוז פראי באינדיאנה. שם גדלתי וכמובן שלא קבלתי חינוך רב. עם זאת, איכשהו הצלחתי ללמוד לקרוא ולכתוב, אך זה הכל".


ב-1858 התמודד לינקולן נגד סטיבן א. דגלאס לתפקיד סנאטור. הוא הפסיד, אך קנה לעצמו מוניטין לאומי שהביא למועמדותו לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית ב-1860, בהן זכה. כנשיא ארה"ב, הפך לינקולן את המפלגה הרפובליקנית לארגון לאומי עוצמתי. בנוסף, הוא איחד את מרבית הדמוקרטים בצפון מאחורי מטרת ביטול העבדות. בראשון בינואר 1863 הכריז לינקולן את הכרזת העצמאות, שקבעה כי כל העבדים בתוך גבולות הקונפדרציה יקבלו את חירותם בחזרה.


לינקולן לא הניח לעולם לשכוח כי מלחמת האזרחים כללה סוגיה גדולה מכך. בנאומו המפורסם, הידוע גם כ"נאום גטיסבורג" אמר: "אנו מתחייבים שהמתים לא הקריבו חייהם לשווא – שאומה זו תיוולד מחדש לחופש – ושממשלה של העם, שנבחרה על ידי העם ובעבור העם, לא תימחה מעל פני האדמה".


לינקולן זכה בבחירות בפעם השניה ב-1864, כשמלחמת האזרחים מתקרבת לקיצה. בתוכנית לכינון השלום בין הצפון לדרום, התגלה לינקולן הנשיא כפוליטיקאי גמיש ונדיב, שעודד את תושבי הדרום להניח את נשקם ולהצטרף לאיחוד.

עצרת סטודנטים גרמנים במערב ברלין הסתיימה בעימותים אלימים בין המשטרה למפגינים ב-14 באפריל 1968. הסטודנטים הפגינו במחאה על ירי מנהיגם, המהפכן רודי דוצ'קה. דוצ'קה נורה שלוש פעמים מחוץ למשרדי הפדרציה של הסטודנטים הסוציאליסטיים גרמנים. הוא שרד את ניסיון ההתנקשות.

הסטודנטים האשימו את אקסל שפרינגר, המו"ל המיליארדר, בהטיית דעת הקהל נגד מאבקם על גבי עיתוניו ואמרו כי ניסיון ההתנקשות אירע על רקע הדעות הימניות שהובעו בעיתוני האימפריה של שפרינגר, כגון ה"בילד צייטונג". מעל 180 בני אדם נעצרו במהלך ההפגנות והמשטרה השתמשה בזרנוקי מים נגד המוחים. בין העצורים היה גם פיטר ברנדט, בנו של שר החוץ המערב גרמני ווילי ברנדט.

התסיסה בקרב הסטודנטים במערב גרמניה החריפה במהלך שנות ה-60 והגיעה לשיאה ב-1968 במסגרת אי השקט החברתי שפשט בעולם כולו. מאבק הסטודנטים המפורסם ביותר התחולל בפריז ( Les Événements), אך צרפת לא היתה המדינה היחידה שרעדה ב- 1968. בארצות הברית השתוללו גם מחאות נגד וייטנאם, הנשיא לינדון ג'ונסון הודיע על התפטרותו, מנהיג המאבק לזכויות השחורים מרטין לותר קינג נורה למוות וגם הסנטור בובי קנדי מצא את מותו בצורה דומה. ה"גל השני" של הפמיניזם הרדיקלי יצא לדרך. במקסיקו, הפגנת סטודנטים במקסיקו סיטי הסתיימה בפיזור אלים ובירי שוטרים – עשרה ימים לפני משחקי האולימפיאדה. באיטליה ובגרמניה, סטודנטים ופועלים שיתפו פעולה על מנת לנסות ולהביא לשינוי חברתי. בבלגיה, סטודנטים מהאוניברסיטה הפלמית בעיר לובן מחו על שליטתה של השפה הצרפתית באוניברסיטה, בצפון אירלנד נערכו הפגנות נרחבות למען זכויות האזרח, בפולין וביוגוסלביה מחו הסטודנטים נגד השלטון הקומוניסטי, ובצ'כוסלובקיה הגיעה לסיומה תקופה של ליברליזציה פוליטית, הידועה גם כ"אביב של פראג", בפלישת ברית המועצות ובעלות בריתה ב"ברית ורשה".

המחאה בגרמניה היתה באופן כללי מחאה שקטה, אך מצב זה השתנה אחרי הירי המשטרה בסטודנט בנו אונסורג בהפגנה נגד ביקור של השאה של אירן בברלין. ארגוני המחאה במערב גרמניה כללו איגודי סטודנטים, איגודים מקצועיים, אנשי רוח ומתנגדים לממשלה. בשנות ה-70 התפרקה תנועת הסטודנטים ואיבדה את השפעתה.

מכשיר הווידאו הראשון הוצג לראווה ב-14 באפריל 1956 בוועידת NARTB (כיום NAB) שנערכה בשיקגו. היה זה הפורמט הראשון המוצלח, הפרקטי והמסחרי של המכשיר שנקרא Quadruplex מתוצרת חברת האלקטרוניקה אמפקס. אמפקס נוסדה ב-1944 על ידי אלכסנדר פוניאטוף.

רשת CBS היתה הראשונה שהשתמשה במכשיר החדש באולפני הטלוויזיה בהוליווד ב-30 בנובמבר 1956 על מנת לשדר את החדשות מניו יורק למערב ארה"ב. ב-22 בינואר 1957, שעשועון הטלוויזיה Truth or Consequences של רשת NBC, שהופק בהוליווד, הפך לתוכנית הראשונה ששודרה בעת ובעונה אחת, למרות פערי השעות בין חוף לחוף, לאחר שהוקלטה קודם לכן בווידאו.

אמפקס, בשיתוף פעולה עם חברת RCA, הוציאה לשוק את מכשיר הווידאו הצבעוני הראשון ב-1958. למכשיר החדש היו גם חסרונות רבים, כגון אי יכולת להקפיא תמונה, לחפש תמונה ויכולת מוגבלת להחזיר את הסרט אחורה.

למרבה הצער, מעטים מכשירי הווידאו מסוג זה שעדיין נמצאים בשוק. העלות הגבוהה שלהם גרמה להיעלמותם מרשתות הטלוויזיה ובכלל.

סר ג'ון גילגוד (1904-2000 ) - שחקן קולנוע ותיאטרון אנגלי, מבכירי שחקני התיאטרון בזמנו

רוד סטייגר (1925 - 2002) - שחקן אמריקאי זוכה אוסקר ("מלתעות")

לורטה לין (1935 - ) - זמרת קאנטרי אמריקאית

ג'ולי כריסטי (1941 - ) - שחקנית בריטית זוכת פרס האוסקר

גאורג פרידריך הנדל (1685-1759) - מלחין בן תקופת הבארוק

ג'ון סינגר סרג'נט (1856-1925 ) - צייר אמריקאי, גדולי האמנים שציירו בצבעי מים

ולדימיר מייקובסקי (1893-1930 ) - משורר רוסי ובן נאמן למהפכה הרוסית

סימון דה בובואר (1908 - 1986 ) - פילוסופית, סופרת ופמיניסטית צרפתיה. היתה בת זוגו של ז'אן פול סארטר