עשב שותה

המשורר אלכסנדר פן נחשב לאחת מהדמויות הבולטות בבוהמה התל אביבית בראשית ימיה. פן היה ישב באופן קבוע בקפה כסית, ונודע בחייו הסוערים, בבגידותיו בנשותיו, ובהרגלי צריכת האלכוהול שלו.

שיריו הראשונים של פן נכתבו בשפה הרוסית בשנות ב-20 של המאה ה-20, ובאותה תקופה גם למד אגרוף במועדון הספורט "מכבי" במוסקבה. ב-1926 נאסר בשל פעילות ציונית, וב-1927 עלה לישראל. כעבור שנה היה לראשוני מאמני האגרוף ב"הפועל תל אביב". ב-1929 הכיר פן את אברהם שלונסקי, את ביאליק ואת נתן אלתרמן, שעודדו אותו לכתוב את שיריו בעברית. שירים אלה התפרסמו במספר רב של כתבי עת וכן בעיתון "דבר".

במהלך שנות ה-30 ניהל רומן מחוץ לנישואיו עם שחקנית "הבימה" חנה רובינא ולשניים נולדה בת בשם אילנה. האחות שטיפלה ברובינא לאחר הלידה הפכה לאשתו השניה של פן. משלוש נשים אלה נולדו לו שלוש בנות ובן. בין המפורסמים שבשיריו: "וידוי", "לא אני הוא האיש" ו-"היה או לא היה".