אני ממש שונא שמשאירים אותי לבד בבית. הרי מותר לי להיכנס לכל מקום. אני מתנהג בצורה מנומסת וכמעט לא עושה בעיות או נזקים. אני גור חמוד, כך אומרים כולם, אז למה להשאיר אותי לבד?
מדי פעם, איריס וטל לבשו בגדים מאד יפים והלכו להצגה. אותי אף פעם לא לקחו. מעניין מה יש שם בהצגה ולמה הם הולכים שוב ושוב להצגה. מה, הם לא הבינו משהו שצריך לחזור וללכת להצגה? גם לי יש בגד כחול יפה ונקי וגם אני כלב חשוב, אז מה הקטע הזה להשאיר אותי בבית? לא מבין!
אני, בלגן?!
כשמשאירים אותי לבד, אני מחפש לעצמי עיסוקים. לפעמים, אני אוסף את כל הבגדים המפוזרים על כסאות וספות, ושם אותם בערימה אחת ליד סל הכביסה, כדי לעזור לאיריס וטל. יום אחד, קמה איריס מהמקום הקבוע מול המחשב ואמרה לטל: "הערב יש לנו הצגה. מתחשק לי לעשות אמבטיה מפנקת לפני שנצא". כעבור למעלה משעה, יצאה איריס מהמקלחת כשהיא כולה מחייכת וזוהרת.
"מחייה נפשות האמבטיה הזו, ממש מרענן!" זרקה איריס לכיוונו של טל, "עכשיו אני מוכנה ליציאה להצגה". כעבור מספר דקות, הדלת נסגרה מאחוריהם, לא לפני שטל נתן לי ביסקוויט כצ'ופר והזהיר אותי שלא אעשה בלגן בבית. "מה פתאום שאעשה בלגן?" חשבתי לעצמי, "הם תמיד חושדים בי שני אלה".
אוף, איזה חום
זה היה ערב קיץ חם והם אף פעם לא משאירים מזגן עובד כשיוצאים, אז חיפשתי לי פינה קרירה כדי לנמנם בה ולחכות לטיול הלילה הצפוי, לאחר שיחזרו. אבל החום היה בלתי נסבל. שכבתי על המרצפות וחלמתי על השלג במחוז לברדור שבקנדה, משם, כך נהגה אמא לספר לנו, הגיעו אבותינו לארץ. אף פעם לא הבנתי למה כאן אצלנו אין שלג. זה בטח כיף גדול.
לפתע, נזכרתי בדבריה של איריס כשיצאה מהמקלחת: "מחייה נפשות, כה מרענן!" היא אמרה. זה בדיוק מה שאני צריך עכשיו! קמתי ממקומי והלכתי בחשש מה לכיוון המקלחת. "ומה אם הדלת סגורה?", אבל לא, הדלת הייתה פתוחה ואור פנס הרחוב הסמוך לביתנו האיר את כל החדר.
נכנסתי פנימה ובקפיצה אחת עמדתי בתוך האמבט . מבלי משים, הפלתי מיכל שהמכסה שלו היה פתוח, והסבון שבתוכו החל להישפך באיטיות לתוך האמבט. "ומה עושים עכשיו?" שאלתי את עצמי. זכרתי שטל, איתו אני מתרחץ מדי פעם, מסובב כל מיני ידיות, אבל לא ידעתי איזו ידית. היו שם יותר מדי. בחרתי את הארוכה ביותר, תפסתיה בשיני ומשכתי. זרם אדיר של מים קרירים החלו לרדת על ראשי, כל גופי נרטב ותחושה של קרירות עטפה את כל גופי המיוסר מהחום הקיצי.
הכלב ששווה מיליון בועות
"הצלחתי, הצלחתי!" נבחתי בקולי קולות, באושר ובשמחה מגאוניותי המדהימה.הסבון שנשפך קודם לכן החל להעלות קצף ותוך דקות שחיתי בים של קצף קריר ומרענן. "זה כמו השלג שאמא הייתה מספרת עליו!" חשבתי לעצמי והשתכשכתי להנאתי במים הזורמים בשצף-קצף. אך, אוי, לפתע שמתי לב שהמים עולים על גדותיהם ומאימים להציף את חדר האמבטיה.
ניגשתי לידית הארוכה וניסיתי למשוך אותה שוב, אבל שום דבר! המים המשיכו לזרום. לאחר דקות, רצפת החדר הוצפה, המים יצאו מבעד לדלת, משם לפרוזדור, לחדר הגדול עם המחשבים ומתחת לדלת הכניסה, יצאו החוצה לחצר.
"איזה מזל, הייתי יכול לטבוע! אבל, אם המים מצאו דרך לצאת לחצר, זה דווקא טוב כי הם ישקו גם את הדשא והצמחים שבחצר. זה יחסוך לטל להשקות אותם בממטרות". "אני ממש כלב גאון!" חשבתי לעצמי וחזרתי להשתכשך במים הקרירים המכוסים קצף ריחני.
לפתע שמעתי צעקות בחצר: "יש פיצוץ של צינור מים. בואו נחפש את הברז הראשי ונסגור את המים כי איריס וטל לא בבית". לאחר מספר דקות המים הפסיקו לזרום, מבלי שנגעתי בדבר. מעניין, אני לא שמתי לב אף פעם שכשמתקלחים, המים מפסיקים לזרום מעצמם, או שמישהו סוגר ברז מבחוץ. אנשים לא חכמים. למה הם לא מסדרים ברז כדי לסגור את המים, מתוך הבית?
מה יש, אסור להתרענן?
המהומה בחוץ שככה ואני נרדמתי לי במים הקרירים. את קולו של טל שמעתי כאילו מתוך חלום: "אני לא יודע מה הוא שוב עשה, אבל הפעם אני הורג אותו!" איריס נשמעה גם היא כועסת. קפצתי מתוך המים וברחתי מבעד לדלת הפתוחה לחצר החשוכה. איריס ראתה אותי אבל לא הלשינה לטל.
מה הם כל כך כועסים, בסך הכל היה לי חם והתרעננתי קצת. ובנוסף גם שטפתי להם את הרצפה וגם השקיתי את הגינה , אז מה הבעיה? טל הזה, כועס על כל דבר! אבל לא נורא, כשהוא רואה אותי, הוא מתחיל לחייך ושוכח שכעס.