תל אביב לא מתה

תל אביב לא מתה, אבל במובנים רבים היא נאבקת על חייה. אייל דץ קרא את מאמרו של איתמר בן כנען על מותה של העיר ויוצא למלחמת הישרדות

  • איתמר בן כנען
אייל דץ

תל אביב מתה. כך לפחות טוען העיתונאי איתמר בן כנען במאמרו בשבוע שעבר בעיתון "העיר", הוא מסביר כי אחרי שנים שבהן שימשה העיר כמבצר האחרון מפני גל הבובליליזם וה"הישרדות" ששטף את ישראל, נכבש גם המעוז האחרון. שורות, שורות הם יוצאים מהבונקרים השונים ברחבי העיר, ידיים מאחורי הראש, האוזן השלישית, אורנה ואלה, הקנטינה והסינמטק, כולם נפלו, אחד אחר השני, דגל הריאליטי מתנוסס אל על, והשליט האמיתי, הלא הוא מר אביגדור ליברמן יכול לחכך ידיו בהנאה. לא עוד בירת המערביות הישראלית, עיר הסובלנות, השפיות והליברליות . מעתה אמרו דין תל אביב כדין ישראל - לאומנית, בהמית, גזענית , אופורטוניסטית. המשימה הושגה. אה – מה - יאאאא!

קל מאוד לבטל את טענותיו של בן כנען באצטלא פסיכולוגית כזו או אחרת. הרי בכל זאת מדובר באותו כותב שבשנים האחרונות חושף בפני הקוראים שבוע אחר שבוע, תחילה במגזין "טיים אאוט" ( שאנוכי נמנה עם צוות כותביו), ואחר כך בעיתון "העיר" (שבן כנען משמש כעורך התרבות שלו), את חיי המין הססגוניים שלו, את מסעות הסמים, והלילות הדקדנטיים במסעדת הקנטינה. האם האיש שהמציא מחדש את ההדוניזם התל אביבי מכה על חטא? מה פתאום. אצל בן כנען וחבורתו היו מסעות התענוגות לטענתו, לא יותר "מסקרנות תמימה", ומה אלו לעומת הבהמיות של חגיגות הקוק והאורגיות של התל אביבים החדשים – אותם ערסים על ג'יפים שהשתלטו על העיר והכתימו בשחור את העיר הלבנה של בן כנען.

ולמרות כל זאת, ועל אף הריח הגזעני שעולה מהטקסט של בן כנען ( שיאמר לזכותו שהוא לא מכחיש כי הערגה שלו לתל אביב של פעם מתכתבת עם געגועיו לשלטון האליטות הישנות של מפא"י), אי אפשר להתעלם ממנו. מלבד העובדה כי מדובר באחד ממושכי העט המוכשרים ביותר בארץ, עומד בן כנען על מספר נקודות מעוררות מחשבה ושמחייבות תגובה מיידית.

סצינה מפוצלת

תל אביב לא מתה. היא חיה ובועטת יותר מתמיד. תרבותית ופוליטית. הניוון והאפאטיות של דור ה- X , התחלפו בכוחות חדשים, רעננים, בועטים. נכון, מדובר בקרב קשה, תרבות ההון שלטון והרינגטון חזקה יותר מאי פעם, אבל אף אחד לא מתכוון לוותר. על כל תערוכת "צבע טרי" ממוסחרת אחת קמות בין לילה חמש תערוכות אלטרנטיביות, על כל יוצר מדושן שמוכר נשמתו לזכייניות קמים עשרה זמרים רזים ועצבניים. ובתחום הפוליטי? הבחירות האחרונות, הן המוניציפאליות והן הארציות הוכיחו כי תל אביב מעולם לא היתה כל כך אקטיביסטית. 45,651 תושבים, קצת יותר מסך כל אנשי האיים הקטנים (הריף ראף, האוזן השלישית וכו) שאותם מתאר בן כנען כאיים של מחאה פוליטית, הצביעו בבחירות המוניציפליות האחרונות למועמד שמגדיר עצמו קומוניסט. אחרי שנים של שיממון, הפכו ישיבות המועצה לחגיגה דמוקרטית מפוצצות בעשרות צעירים שבאים לפקח על נבחריהם. גם הבחירות הכלליות לכנסת ה-18 הוכיחו שוב כי תל אביב היא עדיין בירת השמאל וכנראה תישאר כזאת לנצח. שלא לדבר על הפגנות המחאה במהלך מלחמת לבנון השנייה והקריאה הנחרצת שהובילה העיתונות המקומית נגדה.

הסצינה לא מתה, היא רק התפצלה לעשרות תתי סצנות ייחודיות וצבעוניות. צודק בן כנען. תם עידן מלכי חיי הלילה או היום. לא עוד אלתרמן שעומד בכניסה ל"כסית" ומחליט מי ייכנס ומי לא, אלא עיר שפתוחה לכולם ולא רק לבנים של "פלדמן, שניר, הורוביץ, ויזלטיר וכדומה". עיר שבה מתקיימות זו לצד זו סצנות שלכל אחת מהן מקצב שונה וייחודי וביחד הם יוצרות את הצליל של העיר ללא הפסקה. סצינת רוק עם בסיס איתן בלבונטין 7, בוהמיה צעירה שנעה במשולש שבין הבאצ'ו, הפרוזדור והריף ראף, זירת היפ הופ ומוסיקה אלקטרונית איכותית של מקומות כמו "הבלוק", "השסק" ו"הברזילי", משוררים צעירים וזקנים ב"נסיך הקטן", מתחמי בילויים של יאפים משעממים בצפון הישן ובנמל תל אביב וכן, גם "עולם הקוק, החגיגת וה'אח?שלי?גיבור' של הזיזי טריפו, המנטל, הלאנדן והדאדא". אפילו סצנת הגייז, שבעבר סבלה משלטון יחיד, נהנית היום ממגוון רחב של ליינים. שרירי וחרמן? לך לשירזי. קודר ואפל? ליין מסיבות 1984 קורא לך. מרגיש קיטשי וצבעוני? ב"גלאם או ראמה" ישמחו לשמש לך כבית זמני. לכל אחת מאותן הסצנות יש את הגיבורים שלה והקהל הנאמן שלה, ממש כמו תיאורית הזנב הארוך של האינטרנט. ממש כמו קשקושי הפוסט מודרניזם שבן כנען וחבריו כל כך קידשו ועכשיו מצרים על כך.

ובכל זאת, יש לקרוא את מאמרו של בן כנען כטקסט אזהרה. אלו הן שנים מכוננות בהיסטוריה של העיר תל אביב. דמותה הפיזית, מעוצבת כעת באלפי תוכניות בניין, והן אלו שיקבעו בסופו של דבר גם את אופייה ודמותה הרוחנית. סגירתם של פאבים שכונתיים ומעבר למתחמי בילויים מבודדים תזקין את העיר ותגרום לה לאבד את חיוניותה. הסרת התמיכה בתרבות מקומית והפקדתה בידי ההון תוביל לרדידות . אם המוזיקאים הצעירים ימשיכו להיות תלויים באולפן השקוף של קשת הם פשוט ילכו לעבוד בהיי טק. תל אביב לא מתה, אבל במובנים רבים היא נאבקת על חייה. תל אביב חשובה לישראל כמו שישראל חשובה לתל אביב. מגיבורי התרבות וחבריו של בן כנען - דן בן אמוץ, דודו גבע, עוזי וייל, דורון רוזנבלום, חמי רודנר ויזהר אשדות, נהנו ונהנים עד עצם היום, לא רק התל אביבים, אלא מדינת ישראל כולה. האינטרס לשמור על תל אביב כעל בירת המערביות, עיר הסובלנות, השפיות והליברליות הוא אינטרס לאומי. לא פחות מהאיום הגרעיני. לטיפולך מר ליברמן.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully