תשע נשים וגבר

בימים הראשונים שלאחר הפיגוע במגדלי התאומים, המתנדבות בקו הסיוע הערבי לנפגעות תקיפה מינית ישבו במשרד וחיכו שהטלפון יצלצל. במשך 24 שעות לא הגיעה ולו שיחה אחת. האשה שהיתה אמורה להתקשר, לא חשבה שעכשיו זה הזמן הנכון לטפל בבעיותיה. שוב הודחקה האלימות המופגנת כלפיה, לטובת זו המכונה "טרור".

תשע נשים ערביות וגבר אחד נרצחו השנה "על רקע כבוד המשפחה", המקבילה הערבית למונח הבעייתי "רצח על רקע רומנטי'. מחקר שבוצע על רצח נשים בשם כבוד המשפחה ופורסם בדו"ח שדולת הנשים מגדיר את המושג כבוד המשפחה כ"חומת ביצורים שמאחוריה מתכנסים כל הכוחות המגבילים את חירותה של האשה, שומרים על נחיתותה הכלכלית והחברתית ומנסים להנציח את זכויות היתר של הגבר, הן באמצעים אידיאולוגיים והן באמצעי כפיה המגיעים עד רצח".

עיידה תומא-סולימאן היא יו"ר עמותת נשים נגד אלימות הפועלת כבר 10 שנים במגזר הערבי. בשנה האחרונה טופלו על ידי מתנדבות העמותה כ-700 נשים. בנוסף לקו הסיוע, מפעילה העמותה שני מקלטים, אחד לנשים ואחד לנערות. כל אחד מהם מיועד לטפל ב-12 מקרים, ברוב הזמן התפוסה מלאה. העמותה מפעילה גם עשרות פרוייקטים חינוכיים בבתי ספר, מרכזים קהילתיים ועוד.

כשהחלה סולימאן את עבודתה, היא התקשה למצוא אישי ציבור שיתגייסו לטובת הנושא, שלא לדבר על ניהול דיון ציבורי בנוגע לרצח על רקע כבוד המשפחה. היום, גם מי שמצדד ברצח שכזה יתקשה לומר זאת בגלוי. סולימאן מוכנה להסתפק כרגע גם בזה, מודעת להישג, לשינוי, לאור העבודה שבעבר גם גינוי לא היה מובן מאליו.

הסטטיסטיקה היבשה לא מבדילה בין רצח על רקע כבוד המשפחה לבין רצח על רקע רומנטי, או באלימות כלפי נשים במגזר היהודי לערבי: 18-22 אחוז מהנשים באוכלוסיה, סובלות מגילויי האלימות. כדי להבין את מורכבות הנושא במגזר הערבי, יש להכיר את שאר הנתונים: 78 אחוז מהנשים הערביות אינן עובדות וכלכלתן תלויה בבעל; רובן עדיין מתגוררת בחמולות, סמוך למשפחה. "בהחלטת האשה לפנות לסיוע היא צריכה להתגבר על חינוך, על ערכיה שספגה במשך כל שנות חייה - שאשה טובה לא עוזבת, לא מוציאה את הכביסה המלוכלכת החוצה, סובלת בשקט, מדחיקה את הכאב".

כך למשל, מרבית התלונות על מקרי האונס יהיו שנים ארוכות לאחר האונס עצמו. "הנשים הערביות עדיין מרגישות את הבושה והפחד", היא אומרת. "בחורה שנאנסה תפחד ותדאג קודם כל לעניין הבתולים שאבדו כתוצאה מהאונס. זה נושא מאד חזק שמתגבר על כל רגשות הכאב שמתלוות לעצם היותה קורבן. עד כדי כך שהיא תדחיק כל דבר אחר שקשור לטראומה".

"במרבית הפעמים אנחנו נעדיף להוציא את האשה מהבית ולא את הגבר", אומרת סולימאן בלא מעט צער. זאת מאחר שלא תמיד יש לאן להרחיק את הבעל. יתר על כן, הרחקת הבעל מסביבת מגוריו הכוללת את בני המשפחה המורחבת עלולה ליצור עוינות מיידית כלפי האישה".

מעטות הן הנשים הערביות שיגישו תלונה במשטרה. רובן ייסתפקו בסיוע הנפשי שיעניקו המתנדבות במרכז. עד לפני שנה, 40 אחוז מהנשים שפנו למרכז הגישו תלוה במשטרה, אולם מאז מהומות אוקטובר ירד שיעור זה דרסטית לחמישה אחוזים בלבד. גם העובדה כי באחרונה אושרו חמישה תקנים לחוקרות ערביות שיגבו את התלונות מהנשים, לא עוזרת. הסיבה: משבר האמון של הציבור הערבי עם המשטרה. גם כאן האשה משלמת את המחיר.

כ-500 בני אדם השתתפו אתמול בעצרת מחאה בתל אביב לציון יום השנה לאלימות נגד נשים. היום יצוין הארוע במספר מוקדים נוספים ברחבי הארץ. בין המשתתפים אתמול היו נשים, קורבנות אלימות שנותרו בחיים, ובני משפחה של נרצחות. היו פעילות מכזי הסיוע, פוליטיקאיות כמו יעל דיין וזהבה גלאון העוסקות בנושא כל ימות השנה, ונשות ארגונים שונים המעורבים בנושא. לא רבים מהמשתתפים היו גברים, אך אלה היו רבים יותר מבשנים עברו.