זקנצ'יק

"משה קיבל תורה מסיני. ומסרה ליהושוע. ויהושוע לזקנים. וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלושה דברים: הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה"
(פרק א' משנה א')

זוהי, אם כן, המשנה הראשונה, וכך צריך להביט בה: כמשנה המבקשת להציב יסודות שיש בהם ערך ראשוני. בעולמו של האינטלקטואל היהודי, וודאי השגחתם בכך יקיריי, ההתחלה איננה עוד נקודה מקרית במעגליות הזמן. ההתחלה נושאת בחובה ערך נוסף, בראשיתי. ישנן הלכות רבות הקשורות בבנים בכורים, בימי השנה הראשונים (כאילו ראש השנה, כזה? כאילו דא?) ובפירות הראשונים שמניב האילן, כאשר נקודת המוצא של כל אותן הלכות היא שההתחלה - ומדובר באמירה לגמרי מיתית - מקפלת בתוכה משהו מהפוטנציאל כולו. אני מודע לכך שחשפתי אתכם בקיצור ממאיר לנושא רווי ועמוק יותר מנאומיו המונומנטליים של יוסי כץ, אך נסו להתייחס לשורה התחתונה: משנה הפותחת מסכת איננה עוד משנה. יש בה משהו מיוחד. מוסף. כוללני יותר. מה בדיוק אינני מתכוון להחליט עבורכם, אם כי יש לי השערה: אלמנט המסורת.

אחד המרכיבים הדומיננטיים יותר בשיח הסמינריוני (סמינריון הוא כינוי לקבוצות יהודים שמתכנסות בבתי הארחה מפורמייקה ומאזינות למרצים שמוכיחים כי יש אלוהים, ולא קוראים לו בן לאדן) הוא המרכיב ההיסטורי. לטענת השכל היהודי - הדברים מודגשים מאוד בספר הכוזרי, ממש חבל שלא קראתם - ההוכחה הניצחת ביותר לאמיתות התורה ומסריה היא העובדה שהיא נמסרה במרוץ שליחים רציף, מרוץ שהחל עם קבלת התורה בסיני ונמשך גם בעצם היום הזה. אפשר בהחלט להתווכח על כך (האם המסורת, במבט לאחור, מגיעה עד מעמד הר סיני, או עד האיש שהמציא את המעמד הזה?), אבל אי אפשר להתווכח כי אם היא נכונה, היא משמעותית מאוד. וזו בעצם הכרזת הפתיחה של המסכת: משה קיבל תורה מסיני, כלומר בהר סיני, והוא מסר אותה הלאה, והלאה, והלאה.

אנשי כנסת הגדולה, אגב, בניגוד למה שכתוב במשנה, לא אמרו רק שלושה דברים. אבל אלו שלושת הדברים שהם היו בוחרים כפרסומת לקמפיין שלהם, לו היה כזה: הוו מתונים בדין, שזה סוג של מידת רחמים במשפט; העמידו תלמידים הרבה - קריאה להמשך המסורת; ועשו סייג לתורה, כלומר הגנו עליה בעזרת חקיקה הלוקחת מקדמי בטיחות. מדוע דווקא שלושת העניינים הללו? מה הקו המאחד ביניהם? ישמיע העם את דברו.


דמויות מהעולם היהודי

אלוהים ברא את העולם בשישה ימים, בהחלט סוג של ורטיגו, והשאלה שחייבת להישאל היא פשוטה: עושה רושם, אלוהי, שנורא מיהרת, וזה בסדר, רק השאלה היא מדוע. כלומר, בראת את העולם בשישה ימים, ומה עשית מאז? (עובד ה' לפי שעות, ברגע פרקטי. והוא גם עונה:)
שישה ימים הוא ברא עולם. בכל שאר הזמן הוא התחרט.

ואי אפשר בלי

בדיחת הקלקר היהודית המבוססת על משנתנו: משה קיבל תורה מסיני. ומסרה ליהושע. ויהושע לזקנים. וזקנים לנביאים. נביאים בחזרה לזקנים. זקנים, עדיין זקנים, מחפשים למי למסור, בניון, רץ כל הדרך, וגוווווווווול.