וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

עושים שוק ברחובות קהיר

ניר יהב, קהיר

8.4.2009 / 9:34

עם כל הכבוד למסעדות המצריות, את חווית האוכל הטובה ביותר קיבלו ניר יהב וניר לנדאו בשווקים האקזוטים. מיוחד מקהיר, כתבה רביעית בסדרה

קהיר. ביומנו הראשון בקהיר ביקשנו מידיד מצרי לקחת אותנו "לאכול חומוס טוב". ידידנו הסתכל עלינו בתדהמה, הוא עיקם גבותיו והתפוצץ מצחוק. במצרים, הסביר לנו, לא אוכלים יותר מדי חומוס. "זה לא שאין חומוס במצרים", אמר. "ועוד איך יש כאן. אבל זה לא מאכל נפוץ כמו אצלכם בישראל. במצרים מעדיפים פול". הסתכלנו אחד על השני במבוכה. האם נסענו עד לקהיר כדי לאכול רק פול?

המסעדות במצרים מגישות הרבה מאד פול. מאכלים רבים גם מורכבים ממנו. הפלאפל המצרי המפורסם, ה"טעמייה", איננו עשוי מגרגרי חומוס אלא מפול טחון. ה"טעמייה" גדולה הרבה יותר מכדור פלאפל רגיל, אך שטוחה. במסעדות הן מוגשות בצלחת, כמו קציצות, ברחוב הן מוגשות בפיתות. אולם האזהרות הרבות שקיבלנו מהתוצאות שעלולות לקרות אם נאכל ברחוב אילצו אותנו לאכול במסעדות.

במסעדת "פלפלה" המפורסמת ברחוב "טלעת חרב" עומד טבח במעין דוכן נפרד ומכין את קציצות הפלאפל המפורסמות. הטעם של הפלאפל נפלא, אולי המאכל המצרי הטוב ביותר שטעמנו. עם מעט שומשום ותבלינים טובים, גם מי שלא מת על פול יאהב אותו. בנוסף ל"טעמייה" אכלנו גם טחינה עם כמון, באבא גנוש (חצילים בטחינה), סלט ירקות טרי, אורז, טאבולה, וירקות ממולאים. לא שכחנו גם לטעום מהתבשיל המצרי המפורסם, "קושרי", המורכב מאורז, אטריות, עדשים, גרגרי חומוס ורוטב עגבניות. ללקק את האצבעות.

הלכנו גם למסעדה נוספת ומצוינת בקהיר, "טאבולה", הנמצאת ברובע היפה גרדן סיטי. גם שם אכלנו את אותם מאכלים, וטעמנו גם מנת בשרים עשירה ועלי גפן. את המנה המומלצת "יונים ממולאות על האש" דחינו בנימוס. יש תחושה מאד אינטימית במסעדות האלו. האווירה רגועה, התפאורה אותנטית והניחוחות משכרים. המחירים, יחסית למחירים שבקהיר, אינם זולים אבל בהחלט סבירים.

ריחות משכרים

אבל את הריחות המופלאים והקסומים ביותר הרחנו בשווקים. שוק "עתבה" שבסמוך לתחנה המרכזית הרועשת, מתפתל בין סמטאות מרכז העיר ולא מגדיר לעצמו סוף או התחלה. אחת לכמה דקות חותך אותנו רוכב אופניים סמי-להטוטן שידו הימנית אוחזת בכידון וידו השמאלית מייצבת על הראש מגש עצום של פיתות לוהטות שזה עתה יצאו מהתנור. ריח האפייה הטרי מתערבב עם ריחות של תבלינים ותמציות בשמים מהחנויות שבצידי הדרך. גם ריח התפוזים והבננות שבדוכנים, כמו גם ריח מאות הנרגילות הפזורות בבתי הקפה בצידי השוק, משתתפים בחגיגת הניחוחות המשכרים.

השוק הגדול והיפה ביותר בקהיר, ויש שיגידו בעולם כולו, הוא שוק "חאן אל-חלילי". בצידו האחד נמצאות באסטות ענקיות של בגדים, נעליים, שמלות, כאפיות וגלביות ובצידו האחר ניתן למצוא מזכרות קטנות ויפהפיות, פסלים של פירמידות קטנות ומומיות בדמותו של המלך הקדום תות ענח אמון. בסמטאות הקטנות של השוק אפשר לשוטט במשך שעות בין חנויות לתכשיטי זהב וכסף, בתי קפה מעושנים, דוכני עתיקות מרהיבים ובאסטות עם סרטים מצריים. הכוכב הראשי בתשעים אחוז מהסרטים הוא - איך לא - גדול השחקנים המצרים עאדל אימאם, שפניו מוכרות לכל ישראלי שנהג לצפות ב"סרט הערבי" בימי שישי לפנות ערב.

מתענגים על בטטה מתוקה

בעת שאנחנו צועדים ברחוב, עולה ריח מתקתק הנפוץ לכל עבר. כמו פרפרים הנמשכים לאש אנחנו נשאבים אל מקור הריח ומגלים תנור עצים שחור ענק הניצב במרכז הרחוב, ובתוכו נאפות בטטות. אנחנו לא יכולים לוותר על התענוג ומבקשים בטטה מהאופה המצרי הזקן. הוא עוטף אותה בנייר, חותך אותה לשמונה חתיכות קטנות ומגיש לנו אותה. אנחנו אוכלים אותה בידיים, היא מתוקה ונמסה לנו בתוך הפה. המאכלים הקטנים האלה הם אלו שעושים את הביקור בשווקים המצריים ליוצא דופן.

רחובות קהיר ושווקיה סוערים וסואנים. נחשול של אנשים זורם לכל עבר, מתמקחים על מחיר חולצה או על מחיר נרגילה אדמדמה. רוכלי השוק הם ברובם אנשים קשי יום, כמו רבים מתושבי העיר. בחודש טוב ירוויחו עשרות בודדות של שקלים, בחודש רע ירוויחו פחות, לעיתים הרבה הרבה פחות. צריך להודות, מרבית הסחורה שהם מציעים איננה הטובה והאיכותית ביותר שראינו בשווקים: החולצות די פשוטות, הנעליים לא מושכות והשעונים זויפו בטכניקה מיושנת. למרות זאת אנחנו מוצאים את עצמנו חוזרים שוב ושוב לאותם רחובות, לאותם שווקים, לאותם טעמים ולאותם ניחוחות מופלאים. כך עושים מכורים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully