יום אחד, טל אמר שהוא כועס כי אכלתי לו את מכונת הגילוח. זה לא נכון בכלל, רק רציתי לראות איזה טעם יש לקצפת שהוא מורח כל בוקר על הפנים שלו, ואחר כך הוא מוריד עם המכשיר הזה. זה בכלל לא טעים! יש לזה טעם של סבון! גם ריח. אני לא מבין למה טל עושה דבר מוזר כל כך? ועוד, כל בוקר.
כשהלכנו לבלות בפאבים, אני מאד לא נהניתי. קודם כל, יש שם המון עשן של סיגריות. למה אנשים בכלל מעשנים? זה מסריח, צורב בעיניים ולא נעים. אני חושב שאנחנו הכלבים יותר חכמים. אנחנו יודעים מה טוב ומה לא, אנחנו לא מעשנים. חוץ מזה, כולם צועקים שם בפאב. הם משמיעים מוסיקה בקולי קולות, ואז בכדי לשמוע האחד את השני, הם פשוט צועקים. ממש עושים לי כאבי אוזניים. וגם משעמם שם. בפאב מעולם לא פגשתי כלבים אחרים, ובגלל הצפיפות והחושך אף מלצרית לא רואה אותי. אני לא אוהב פאבים. מזל שאיריס וטל לא מעשנים ולא אוהבים את ריח העשן ולכן, היינו מעט מאד בכאלה מקומות.
שוב מעלילים עלי עלילות
אני גם למדתי באוניברסיטה. כן, בחיי, איריס לקחה אותי ללימודים. אוניברסיטה זה מקום מאד מכובד. יש שם חדרים גדולים עם לוח גדול והרבה כסאות. איריס לומדת ארכיטקטורה. היא יושבת על כסא עם שולחן קטנצ'יק, עליו היא הניחה מחברת, בה היא רשמה דברים. איש גדול עם זקן שחור, עמד לפני האנשים הישובים על הכיסאות ודיבר כל הזמן. האחרים שתקו והקשיבו. גם אני שתקתי אבל לא רשמתי כלום כי אין לי מחברת. אני צריך לבקש מאיריס שתיתן גם לי מחברת. וגם עיפרון. יום אחד, הלכנו למקום שנקרא סטודיו. שם יושבים התלמידים שקוראים להם סטודנטים, ומשחקים. הם גוזרים חתיכות קרטון, מדביקים אותם ובונים בתים קטנים. הם קוראים למשחק הזה: "בניית דגמים". פעם, כששני סטודנטים סיימו דגם והניחו אותו על שולחן קטן בצד, ראיתי שאחד הבתים בדגם היה קצת עקום. רציתי ליישר אותו עם הרגל שלי, אבל הכל התמוטט ונפל. הסטודנטים כעסו עלי, ואני בכלל לא הייתי אשם. הם הדביקו בית עקום, ואפילו לא הדביקו טוב. רק נגעתי טיפה והכל קרס! שילמדו להדביק כמו שצריך.
בסך הכל אהבתי ללכת עם איריס לאוניברסיטה, אבל בסטודיו הייתי צריך לשבת בפינה ולא לגעת בדבר. לא נורא. איריס לימדה אותי שבזמן השיעור צריך לשבת בשקט ולהקשיב ורק בהפסקה מותר קצת לשחק עם יתר הסטודנטים. לפעמים ,נרדמתי בזמן השיעור, אבל לא נורא, כי גם אחרים נרדמו.
באוניברסיטה פגשתי הרבה גורי נחייה. יום אחד אפילו פגשתי את אקו, אבל כמעט לא הספקנו לדבר כי כל אחד מיהר לשיעור שלו. כלב נחייה חייב להיות משכיל. אתה אף פעם לא יודע לאן תתגלגל, ועם השכלה מתאימה, זה תמיד יותר קל.