אנחנו החיות

ז'אנר תוכניות הריאליטי לא חדש לנו. מאז שנחשפנו אליו, כמעט לכל קהל הצופים היו ביקורות עליו לכאן ולכאן – אבל על עובדה אחת לפחות אי אפשר לערער: לאחרונה, תופעה רווחת וכנראה אהובה על המפיקים היא לכלול בתוכניות שימוש בבעלי חיים, וממש לא כחיות מחמד הזוכות לפינוקים.

לא ברור מתי בדיוק החלה התופעה של ניצול בעלי חיים לצרכי רייטינג, או מתי יצאה מכול פרופורציה, אבל כבר בשנה שעברה התעורר דיון ציבורי על הריגתה לחינם של תרנוגלת אחת אהובה. הארגונים להגנה על בעלי חיים, ואוהבי החיות בישראל בכלל, נזעקו לא פחות מעינב בובליל שנקלעת למשבר סיגריות.

בתוכניות מסוג זה, כשמדובר בחיי אדם, למשל במקרה של עקיצת עקרב, ההפקה כן מתערבת, אבל כשמדובר בבעל חיים אחר, פתאום הכול מותר. התירוץ הנפוץ הוא "ככה זה בטבע", אבל מה טבעי בתוכנית טלוויזיה שמביאה צוות הפקה לצילום מבוים?

בבית "האח הגדול", לדוגמה, סגרו כלב שלא זו בלבד שאין לו שום עניין בלזכות במיליון שקל או ברכב שטח מפואר, אלא שהלקיחה שלו מביתו החם וסגירה בסביבה לא מוכרת בניגוד לרצונו היא בהחלט חוויה קשה עבורו – כפי שראו הצופים. במקרה ההוא הסיפור הסתיים יחסית בטוב, והכלב הוצא מהבית במהרה – אך עדיין נחשפנו למקרים קשים של מה שפעילי זכויות בעלי חיים מכנים התעללות בתוכניות אחרות, וניתן לומר בביטחון שאחת התוכניות היותר גרועות מהבחינה הזאת היא "המרוץ למיליון".

באחד הפרקים, המתחרים היו צריכים לתפוס תרנגולות ולדחוס אותן לתוך כלובים קטנים. לאחר מכן כל אחד מהמתחרים היה צריך לסחוב שני כלובים כאלה שקשורים ביניהם במוט, דרך ארוכה ברגל בשמש עד לשוק לצורך שחיטה. בהמשך, כול זוג מתחרים קיבל ברווז שישב בתוך כלוב זעיר – בקושי יכול היה לזוז בו. המתחרים היו צריכים להיצמד אליו במשך כל אותו יום, לאן שהלכו. אחד המתחרים, גיל, הגדיל לעשות ושם את הברווז בתא המטען של הרכב. כשזה התברר לשותפה שלו, תום, היא ביקשה לעצור את הנסיעה, הוציאה אותו מהבגאז' והסבירה לשותף ה"נאור" שלה שהברווז יכול היה למות שם. האם זו התנהגות למופת, או חמלה בסיסית שכל אחד צריך לגלות?

משימה אחרת הייתה חרישת שדה אורז מלא בוץ עם תאו שרתום למחרשה. היה צריך לתת לו פקודות, עם אפשרות להכות בו עם הרתמה כדי שיתקדם לכיוון הנכון. הצרחות והקללות של יעל ואליענה בוודאי לא עזרו לשיפור המצב שלו.

כמו בכל המקרים, גם כאן התגובות הן לכאן ולכאן. לנושא התעללות בבעלי חיים בתוכניות מציאות יש גם תומכים, ודווקא מצד אלה שכן אכפת להם מבעלי חיים. פה ושם נשמעים קולות שטוענים שיש להציג בטלוויזיה התעללות בבעלי חיים, כדי שזה לא יישאר נושא סמוי ונעלם מהעין. אם נחזור אל שתי משימות נוספות ב"מרוץ למיליון", באחת מהן המתחרים היו צריכים לאסוף ראשים כרותים של כבשים ולאכול אותם. במשימה אחרת, חנה ומרגלית הגיעו למקום שבו מחזיקים עכברושים חיים בכלובים, והיה עליהן לאכול אחד מהם. לנוכח מי שנגעל מהסיטואציה, אפשר רק לשאול: כמה צבועים אפשר להיות? הרי רוב חייכם אתם אוכלים בשר, אז פתאום קשה לכם לגלות שגם לבעלי חיים יש ראש ועיניים ושהם היו פעם בחיים? מי שאוכל בעלי חיים, מן הראוי שיתמודד המראה המוצבת מולו ועם ההשלכות של מעשיו.

הזמר והחיפושית לשעבר פול מקרתני אמר בעבר, כי "אם קירות בתי המטבחיים היו שקופים, כולם היו הופכים לצמחונים". אם זה נכון, הרי שתוכניות המציאות הפכו להיות בתי מטבחיים מודרניים בעלי קירות מזכוכית. התרנגולת באי הבודד לא בהכרח סבלה יותר מאשר אחיותיה בתעשיית הבשר, ואולי אפילו פחות מהן – ובכל זאת, כעת כולנו יודעים שתרנגולת היא יצור חי ומרגיש שבהחלט לא חייבים לאכול, ואפילו אפשר להיקשר אליה.

עדיין לא ברור אם חשיפה להתעללות בבעלי חיים תיצור אצל הצופה הממוצע אמפתיה והתנגדות להתעללות בהם, או דווקא תפיסת התופעה כלגיטימית ומחשבה על בעלי חיים כעוד אמצעי שנועד רק לשמש לנו בידור, גם במחיר של חייהם. אבל הגיע הזמן שיוצרי ועורכי התוכניות יתנו קצת קרדיט לא רק לרייטינג, אלא גם לערך החיים של יצורים חיים ומרגישים, וגם לאינטליגנציה ולרגשות שלנו: תבינו, אנחנו לא נהנים לראות בעלי חיים סובלים.