היום לפני 33 שנים, החליטה ממשלת ישראל להפקיע 20 אלף דונם מאדמות סח'נין, כפר כנא ועוד יישובים ערבים ובמחאה החליטה הנהגת הערבים בארץ, בעיקר ראשי הרשויות וחברי כנסת, להכריז על שביתה כללית. באותו יום, ממשלת ישראל, באמצעות המשטרה היהודית, הרגה שישה צעירים מסח'נין, כפר כנא וטייבה, בגלל המחאה שלהם.
יום האדמה נחרת בזיכרון הקולקטיבי של העם הפלסטיני כי זו הייתה הפעם הראשונה שהערבים בישראל החליטו לצאת בגלוי נגד הפקעת מה שנותר להם מהקרקע, אחרי שהמדינה היהודית והדמוקרטית לא הותירה הרבה קרקעות בבעלות הערבים. "גאולת קרקעות ארץ ישראל" כינו זאת היהודים.
הקשר בין יום האדמה לאוקטובר 2000
השביתה הכללית החלה בשקט ועד מהרה הפכה לאלימה מצד המפגינים הערבים שהחליטו להילחם על כל פיסת קרקע. המשטרה כרגיל ירתה בדם קר במפגינים והרגה שישה צעירים בתוך היישובים ולא על כבישים ראשיים. יצחק רבין היה אז ראש הממשלה ושר המשטרה היה שלמה הלל. אני מציין זאת על מנת להזכיר לכולם כי ראשי מפלגת העבודה הם אלה שבתקופת כהונתם נהרגים מפגינים ערבים מירי שוטרים. בנוסף להרוגים נפצעו עוד עשרות ערבים מירי המשטרה וגם נעצרו מאות צעירים ערבים.
את יום האדמה מציינים ברחבי העולם הערבי. בערוצים הרבים מקיימים שידורים חיים וחוזרים אחורה על מנת להזכיר לעולם את מה שאירע אז. ציינתי את שמות מי שעמדו בראש ממשלת ישראל אז על מנת להזכיר שבשנת 2000 הוכרזה שביתה כללית במגזר הערבי במחאה על אירועים קשים בשטחים. אני מדגיש כי המהומות החלו בגלל שהערוצים בעולם הערבי שידרו את רצח הילד מוחמד אלדורה בעזה. התמונות נקלטו היטב בקרב הצעירים שיצאו להפגין, חסמו כבישים ויידו אבנים. שוב המשטרה ירתה בהם והרגה הפעם 13 צעירים ערבים. מי היה ראש הממשלה ומי היה שר המשטרה? אהוד ברק היה ראש הממשלה ושר המשטרה היה הליברל שלמה בן עמי.
בעקבות אירועי יום האדמה הראשון והריגת האזרחים הערבים, לא נעשתה שום פעולת הסברה שתבהיר שהערבים הם אזרחי המדינה, ושאסור לירות באזרחים לא חמושים. מה שהוכח כעבור מספר שנים הוא שהמשטרה ממהרת לירות על מנת להרוג כאשר מדובר בערבים.
לצערי הרב, ממשלות ישראל עדין מתייחסות לערבים כאל סיכון ביטחוני, ולמרות שהמדינה התבגרה ב-33 השנים מאז יום האדמה הראשון, המצב של האוכלוסייה הערבית מתדרדר: עוני, אבטלה, מחסור בקרקעות לבנייה. רבים נאלצים לבנות ללא רישיון בגלל שהמדינה אינה מאשרת תוכניות מתאר ליישובים הערביים. בנוסף לכל, עלייה בגזענות בקרב היהודים נגד הערבים.
יום של פיקניקים
יום האדמה, שהיה סוער בשנים הראשונות, הפך ליום של טיולים בחיק הטבע. מעטים המשתתפים בעצרות או תהלוכות לציון היום. בעבר, במסגרת תפקידי, נהגתי לשלוח את הכתבים לשטח על מנת לבדוק מה יודעים הצעירים הערבים על יום האדמה. התוצאות היו מדהימות - רק מעטים ידעו מה זה יום האדמה ולמה פרצו המהומות. את שמות ההרוגים אף אחד לא זכר.
יום האדמה יצוין היום במספר מקומות. התהלוכות נראות כמו פיקניק ורבים מהמשתתפים בהן הם פעילים פוליטיים במפלגות הערביות. מרבית הערבים ייעדרו מהתהלוכות וימשיכו בעיסוקיהם כרגיל כי הם אינם זוכרים את היום הזה וחבל, כי היו כאלה שאיבדו את חייהם למען מה שנותר מאדמתם.